יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

הקווים האדומים שלנו 19 לאוקטובר 2012

הגיעה ההחלטה לעשות משהו, אולי בפעם הראשונה שרעיון פוגש בתגובה וקם לפעול. אז כמה שעות לאחר שהתגבשה ההחלטה - הדבר נעשה. טושים, בריסטולים וכעס גדול. הנה, שכחו להסתכל עלינו, שוב, שכחו הפוליטיקאים שהם אמורים לייצג אותנו, שהם אמורים לעבוד בשבילנו - אנחנו כאן להזכיר להם במעט. הפעולה הראשונה שלנו כתא, תא שמכריז על עצמו כחלק מרשת תאים, תא שמטרתו היא גם לחבור לתאים אחרים קיימים ולפעול יחד תחת אותה קשת אידאולוגית של האזרח במרכז, של החמלה, של האנושיות, של הצדק החברתי. יצאנו לשטח לספר כנגד אילו עוולות אנחנו מתכוונים לעמוד, אילו קווים אדומים נחצו בעבורנו ואנחנו לא נשתוק על כך. אנחנו מעוניינים לשמוע בנוסף, מכל מי שרוצה לספר, מה הקווים האדומים שלו, אלו מהם כבר נחצו?




"רעב מצמיח תודעה" (תבעירו ת'מדינה - מעוז פלד והטייסים)
חפשו בפייסבוק: דרקון ירוק - צרכנות חברתית, ישראל יקרה לנו, מחדל העסקים הקטנים, חרם צרכנים על מוצרי מזון




מעצם בניית התחנה המרכזית החדשה בתל אביב נגרם נזק סביבתי גדול לתושבי הסביבה, נזק שנמדד במיליונים רבים של שקלים, ללא חישוב הנזק החברתי הכרוך בו. המחאה של התושבים החלה עם בניית הגשר שהוביל את האוטובוסים אל הקומה השישית של המבנה בצמוד לבתיהם. הבניה בצורה הזאת ללא ספק קיימת בעיקר באזורים הדרומיים של העיר – הכל לשם הקדמה. לדרוך על השכבות החלשות, לרמוס את השוויון, לחנוק אותנו ולא רק במקרה הזה כמובן. ההון – שלטון מרעיל אותנו – את האוויר, את האדמה, את המים. מנפחים את כיסיהם בתואנת שווא שזה בשביל האנרגיה והקדמה של כולנו. לא עוד! הבריאות שלי, הריאות שלי לא יהיו מוקרבות עוד בשביל הקדמה והאנרגיה. עברתם את הקו האדום!









החינוך שלי ושל דור העתיד - זה הקו האדום שלי!  


אז מה יש לנו נגד ביטוח לאומי? זו הוא המוסד שהיה צריך להיות הביטוח הלאומי (!) שלנו(!), שילמנו ושילמנו כדי שיהיה לנו גב, כדי שלא יתנו לנו ליפול - צריך להיות לנו הביטוח, צריכה להיות לנו רשת ההצלה החברתית הזאת כי ילדים רעבים זה לא טרגדיה אישית! הומלסים זו לא טרגדיה אישית! אנשים שמתים בזמן שהם מחכים לקצבה על אובדן כושר עבודה זמני או לא זמני, על קצבת נכות, על קצבת זקנה, על הבטחת הכנסה, על לעזור באמת למי שקשה להם למצוא עבודה, לתת הכוונות, לתת יעוץ תעסוקתי - לכל אחד - ובחינם. צריך להיות האינטרס של המדינה, של הביטוח הלאומי, לתת מקור פרנסה ותעסוקה המתאים לכל אחד. אני מוחה על זכותי להקים משפחה, יום אחד, שתהיה לי האפשרות לפרנס ולכלכל אותם. אני מוחה על זכותם של הרבה משפחות שנקלעות לקשיים שמתפרקות מול עוולות הביטוח הלאומי. לא לאדם הפרטי ולא למשפחתו יש את הגב שבמשך שנים על גבי שנים דאגנו שיהיה לנו. לאן נעלם תקציב הביטוח הלאומי??? מכאן כבר אין לאן ליפול. זה הקו האדום שלי!
חפשו בפייסבוק: המוסד לסיוט פרטי ולאומי





חפשו בפייסבוק: בנקים - לא מעל החוק, מכסחי הטייקונים



  אחד מהנושאים שהיו אמורים להיות מובנים מאליהם במדינה הזו, זו ההתייחסות לניצולי השואה וההבנה שעלינו לוודא שמעבר לזיכרון השואה, גם חייהם והתקיימותם הבסיסית יהיו על הצד הטוב ביותר שאנחנו יכולים לאפשר. אך עשרות אלפי ניצולי וניצולות שואה בישראל אינם מקבלים את מלוא זכויותיהם או אפילו אינם מוכרים כניצולים למרות שחוו שלטון נאצי על ארצם. הקו האדום עבר כבר מזמן, בניצול או הניצולה הראשונים שהלכו לעולמם בתחושה שלמדינה הזו לא איכפת מהם. מוסדות המדינה, ביניהם הביטוח הלאומי, אחראים למצב. גם מי שאינם ניצולי שואה, אך חיו את חייהם במדינה הזו, שילמו מסים ושלחו את ילדיהם לצבא, ובערוב ימיהם המדינה מעמיסה עליהם חובות ומתעלמת מזכויותיהם- זה קו אדום שנחצה.
חפשו בפייסבוק: מצילים את הניצולים

 
הון שילטון - ויש להם גם עיתון!










עיתונות בשירות הטייקוניםחפשו בפייסבוק: עיתונות אזרחית 99%, תקשורת נשלטת - מה לא מספרים לנו?, מכבים את הטלוויזיה, שידורי המהפכה

 



מאוחר יותר השבוע נחשפתי במו עיני לחוסר הצדק בבתי המשפט, ספציפית בית המשפט הזה בויצמן 1 בעיר תל אביב  - כשראיתי את השערים הללו של משמר בית המשפט, שכמו כלא סגרו עליי בתמונה הזאת, סוגרים על חבר יקר שעקב האלימות הברוטלית של אותו משמר בית המשפט הגיע לבית חולים אחרי שהטיחו את את ראשו וגופו על הרצפה. בושה גדולה לנו הצדק הזה.






הקו האדום שלי הוא המוות - קפלן 5 - קהילת המחאה עוד שואלת את עצמה שאלות רבות. איך לא ראינו את זה מגיע? אך בעיקר איך זה ששום דבר משמעותי לא קרה מאז, איך זה שאנשים ממשיכים לחיות את חייהם כרגיל אחרי שמשה סילמן הצית את עצמו ב 14 ביולי 2012. לא אצהיר כי קהילת המחאה השתנתה מאז, אולי זה רק קומץ חברים קרובים, אולי אפיל רק אני, אני לא מאמינה שרק אני השתנתי מאז שסילמן הצית את עצמו מאותו יום. ביום שאתה רואה מישהו שורף את עצמו, זה משנה אותך אולי לנצח, משהו בוער בך יותר. המקרה של סילמן, ולאחריו גם עקיבא מפעי - מוכיח לנו שכל אחד מתנדנד בין מצבים, כל אחד יכול למצוא עצמו יום אחד בלי קורת גג, כל אחד יכול למצוא את עצמו כל יום במצבו של משה סילמן.



 איפה עובר הקו האדום שלכם???
 

בנוסף,כמה תגובות מידיות לקמפיין הקו האדום:
 

מוזמנים לצפות באלבום הקו האדום שעשו פעילי מאהל קריית שמונה


עוד קווים אדומים - נגה מרמור



תגובה 1:

  1. http://dannielqeletti.blogspot.co.il/2012/11/blog-post_9.html

    השבמחק