אני מתעבת את
הקניון. יש כאלה שאני שונאת פחות. נגיד בדיזינגוף סנטר אני עוד מצליחה לעבור מדי
פעם ממקום למקום בכל מני ענייני סידורים ומאוד מאוד נמנעת מרכישות מיותרות ורכישות
בכלל. אני מתעבת את הקניון. תמיד חשבתי שהוא יכול היה להיות מבנה קהילתי נהדר.
תתארו לעצמכםן שבכל חנות גרים אנשים, לפעמים רווקים, שותפים, זוגות, זוגות, משפחות
ומשפחות מעורבבות ואוהבות. ותארו לעצמכםן שהייתה שם למידה והתפתחות אנושית בכל
מקום, ותארו לעצמכםן שכל זה לא היה עשוי מערמות של בטון ומרצפות מבריקות עליהם,
תארו לעצמכםן שהדיזינגוף סנטר או עזריאלי או קניון מלחה בירושלים כולם כולם כפרים
אקולוגים, קרובים לטבע ולרוח וברי קיימא. תארו לעצמכםן, שלא בכל מקום מנסים להחדיר
לכםן משמעות לחיים, על ידי רכישות של עוד ועוד דברים שאתםן חייביםות, על מנת לשדרג
את מעמדכםן בחברה. תארו לעצמכםן.
בפעם האחרונה
שנגררתי לקניון היה כשהיינו צריכיםות להחליף איזה כאבל למיקסר של תחנת הרדיו.
הקודם נרכש בעבודת כפיים זולה של פועל כפיים "זול" שהפיק מוצר זול שמתקלקל
רק מלנמנם על המדף בחנות השלוש קומות של "כלי
זמר" בדיזינגוף סנטר המוזכר לעיל. עכשיו אנחנו באיםות מנקודת הנחה ש"כלי
זמר" כחנות למוזיקה תהיה הכי קרובה לעולם האמנות והרוח, היא אך גם היא רק
מוכרת אידאלים שקריים. כל העובדים של הרשת מסומנים באדום בחיוכים מזוייפים שמנסים
לזעוק "אל תדאג אדוני, הכל בסדר" ובעצם זועקים "תוציאו אותי מכאן
אני אפילו לא יודע עד כמה מנצלים אותי!". אני חושבת, "חבורה של זבלים
קונפורמיסטיים!", איך הם עדיין מצליחים לעשות את זה? כבר זמן רב שאינני
מסוגלת להיות שכירה, לקום בבוקר, לתת משמרות ודין וחשבון למעביד, לעולם התאגידי
הקונפורמיסטי שבחוץ. כבר זמן מה שאני מתבוננת באנשים הללו כעדר שצריך לנער, כעדר
שלא שם לב שזו לא ציפור שמחרבנת עליהם, זה העולם התאגידי שמשמן ורותם לרשותו את
גלגלי השלטונות, זה לא מזל טוב, זה מזל חרא, זה גרוע מאוד. והם לא יתעוררו מהר, לא
בנחשול, אולי בטיפות, אך הרוב יישארו לחשוב שמה שמטפטף עליהם זה גשם בשעה שיהיה זה
בנזין שרק מחכה לבדל סיגר שיושלך למדורה.
ברגע שחנות
הרשת מגלה שאין ברצונך לרכוש דבר מה אלא רק להחליף את הדרעק שהם כבר מכרו לך, היא
מתגלה בחוסר יעילותה. מפנים אותך מכאן לשם, תשלח למשרד, תפקסס לכאן, תחכה רגע כאן.
כוסאמאשלהם! והם לא מפסיקים לחייך את החיוך הזה של "הכל בסדר, אנחנו כבר
מטפלים בהכל" ומסתירים את ה"איזה פאדיחה, איןלימושגמהלעשותעםזהעכשיו",
רחמים. ניתן לחשוב שבאמת באמת צריך את זה, אולי באמת, באמת יש דרך אחרת לחיות? ואז
תגידו לי אבל איך יהיו לנו אוכל, בגדים, תרופות ובית? היום אני שבעה, חם לי, אני
בריאה, ויש לי איפה לישון בלילה. החיים נפלאים, באמת. אבל רק תארו לעצמכם שלא
הייתי לבד עם זה, אני ורבים מחבריי, תארו לעצמכם שהיינו עושים את זה ביחד, תארו
לעצמכם שיכולנו לתקן את העולם רק בקצת שקט ושלווה, רק בכך שנניח לו קצת בינתיים.
כמה דרכים
להימנע מהמעגל חסר הרחמים של צריכה – עבדות – צריכה – שעבוד –
קודם כל קנו
רק מה שאתם צריכים. בדקו היכן ניתן להשיג את הדברים בארטרים (החלפות), חינמונים.
על מנת ליצור ולקיים רשת כזו של ביגוד או כל מוצר אחר שאינו פג תוקף או עתיד להיות
פג תוקף – עליכם לפרק את ארון הבגדים שלכם ולתרום את כל הבגדים שלא לבשתם שנים או
שלא תלבשו אף פעם. בנוסף, אם עינכן נתקלות בדבר מה שאתם מעוניינים בו אך הוא
מקולקל – תתקנו.
אספו בגדים,
אספו מכשירי חשמל מקולקלים, אספו את הזבל שלכם והפרידו אותו למוצרים שאינם מתכלים
ולקומפוסט. תגדלו את האוכל שלכם, תכינו אותו בעצמכם. תגדלו את התרופות שלכם, הכינו
אותן בעצמכם. תגדלו את הילדים שלכם, תחנכו אותם בעצמכם, או לפחות, בתוך הקהילה
שלכם, בצורה מפוקחת, בצורה פוקחת עיניים. למדו אותם ואת עצמכם ליצור ולא לצרוך.
העדיפו בעלי מקצוע מוסריים וחברתיים מהקהילה שלכם. העדיפו לצרוך פחות ופחות רכוש –
העולם מתרחב, ועלינו, בני האנוש להיות קלים יותר על מנת שנוכל להתנייד בו בצורה
חופשית ומקיימת. העדיפו בתים פרוביזוריים מבוץ, מעץ, מקש ומכל דבר שניתן למצוא
בסביבה הטבעית שלכם, גם כאלו שאתם יכולים להעביר ממקום למקום. השאירו את הבית
שבניתם להלך הבא שיזדקק למקום לינה והמשיכו בדרכם. העדיפו לשרוד ולחיות ולא לחיות
כל יום בחיי הישרדות מבלי לשים לב שכל מה שאנחנו צריכים, כל השפע של הטבע, כל
העולם נמצא בידיים שלנו.
הפסיקו לגזום,
לקצץ ולנסות לסדר את הטבע במקום שאמרו לכם שהוא צריך להיות בו. עשו קצת גננות
גרילה, בשדרות העיר, בצדי הדרכים, בעציצים ובמזרקות בכיכרות העיר ובקניונים, שתלו
דברים אכילים – הניחו לטבע – לעצים, לשיחים המטפסים, לפרחים ולפירות לעטוף את בתי
הבטון, הניחו לו לחדור מבעד לחלונות – זה לא לכלוך – זה שפע.
העדיפו זהות
ומשמעות, העדיפו להיות חופשיים מכל דבר שיכול להחזיק אתכם במקום אחד העדיפו לנשום
אוויר נקי ולא אוויר של מזגנים. העדיפו שלא לצפות בטלוויזיה כלל, לפחות יום אחד
בשבוע – העדיפו שלא לצרוך פרסומות – לא ברדיו, לא בטלוויזיה, לא בעיתון וגם לא
להאמין למה שמספרים לכם שם. העדיפו לחקור ולגלות את האמת במקום את הכותרות, העדיפו
להכיר את האנשים שמהם אתם מקבלים אינפורמציה, שמהם אתם למדים, שמהם אתם קונים
משהו, כל דבר. העדיפו להיות קשובים לצלילים, העדיפו להיות סקרניים, לחשוף את
האמיתות, לא לעצור כשמתחיל להיות לא נעים – רק כך אפשר לתקן, רק במודעות.
אל תשכחו
שאנחנו כולנו אנושות אחת, אורגניזם חי, נושם וצומח – לא בזכות חברות התקשורת, לא
בזכות הביגוד הממותג, לא בזכות קוקה קולה, לא בזכות מק'דונלדס. אנחנו עולם לא
בזכות זה שיש לי את האפשרות לשבת פה ולכתוב את הדברים בשעה שמי יודע איך חי מי
שהרכיב את המחשב הזה, אנחנו כפר גלובאלי פוסט לאומי בזכות עצמנו, בזכות המחשבה,
בזכות הקיום, בזכות האדם ולא בזכות הצרכן ולא בזכות המוצר. אל תמנעו מהטבע, קבלו
אותו באהבה, קבלו אותו בחום, בקור, בשלווה, בתשוקה.
walter.h1900@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה