28.4.13
מהפכה אמיתית מתחילה מהתחתית. תחתית משובחת אגב, מלאה עסיס מהפכה! הרחובות ממריאים לאט, כתב פעם המשורר דויד אבידן, אבל הם ימריאו, בזכות גיבורות וגיבורים כאלה הנה קריאה לא להחריש עוד... |אבי, חדר המצב
29.4.13
שאפו ענק לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס
===============================
על מה מדובר? חברות התרופות ייקנסו על הפרה של החוק בדבר סימון תרופות. האוצר רוצה לשים יד על הכסף למטרות שאינן ברורות. למשל, "קופת צדקה" עבור משרד הבטחון. ואילו חברי הוועדה דרשו שהכסף יהיה "צבוע" ויופנה לבריאות. כך הם חושפים
חברת הכנסת היום בוועדת העבודה, הרווחה ובריאות:
"האוצר חזירים. הם נהנים מזה שחברות התרופות לא מקיימות את החוק. אנחנו דנים פה בענייני בריאות. אתם מקצצים בקצבאות של אנשים מסכנים ואתה אומר לי שאתה זקוק לכסף הזה? בשביל מה - כדי לקנות עוד מטוס?
"אני רוצה שהכסף יופנה למשרד לאזרחים ותיקים עבור קשישים מעוטי יכולת שמתחננים - תעזרו לנו לממן את התרופות".
|יוסי שאול ורונית, חדר המצב
צילום: אוליביה פיטוסי
צפריר מצא את הכסף, והרבה ממנו!
הנה הכסף
-------------
משבר כלכלי? צוק פיסקלי? תהום פיננסי?
אתם צוחקים עלי, נכון? תנו לי לסגור לכם כמה פינות, לעשות לכם טיפה סדר בעניינים, למצוא לכם כמה גרושים או איזה ח"י שקלים או כמה מיליארדי פאפלים.
יאללה, בואו נלך לחפש את הכסף.
בבורסה של תל אביב נסחרות 533 חברות. מה הופך חברה לחברה נסחרת? היא מנפיקה מניות או חוב לציבור. כלומר, חברה שנסחרת בבורסה (שקוראים לה גם "חברה ציבורית") שייכת בחלקה לציבור. יש? הלאה.
הכלכלנית הראשית של רשות ניירות ערך – שזה הגוף שמפקח ומסדיר את הפעילות בשוק ההון, ובאופן כללי אומר לחברות הציבוריות ולגופים ולאנשים שמנהלים כסף מה מותר ומה אסור – בדקה לפני שנתיים את שכר הבכירים בחברות הציבוריות. מה זה בכיר? הנה, אני אסביר: חברה ציבורית מדווחת מדי שנה על חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר שלה. לטיפוסים האלה קוראים "בכירים". כמובן, אפשר לקרוא להם גם "עלוקות", "טפילים", "בוזזים", "שודדים", אבל בואו לא נלכלך ונמשיך טיפה.
לפני שממשיכים, הבהרה: שום מחקר לא מוצא קשר בין שכר הבכירים לביצועי החברות. כלומר, מדובר באנשים שיודעים לקחת מזומן, אבל לא יודעים להביא תוצאות. ועכשיו, עוד קצת מספרים:
אז על פי הבדיקה של רשות ני"ע, שער בכיר ממוצע היה 3.5 מיליון שקל ב-2011. 533 חברות, חמישה בכירים לחברים, סה"כ 2,665 בכירים. לפי 3.5 מיליון שקל לבכיר, התענוג הזה יעלה לנו 9.327 מיליארד שקל בשנה. תכפילו בעשור, ומצאתם יותר מ-93 מיליארד שקל ששילמנו בזמן האחרון לבכירים שלנו.
למה אני אומר אנחנו? זוכרים מה כתוב בהתחלה? חברות ציבוריות שייכות בחלקן מהציבור? הן לוקחות ממנו כסף ונותנות לו מניות. חושבים שאין לכם מניות ואגרות חוב של החברות האלה? תבדקו את קרן הפנסיה ואת קופת הגמל שלכם. מבטיח לכם: זה הנדיבות שלי ושלכם ששילמה את האו-טו-טו 100 מיליארד שקל בעשור האחרון.
אז הנה הכסף.
רוצים דוגמאות? הנה דוגמאות. נגיד, תחשבו רגע על שי טלמון. בן אדם שנתן את שנותיו היפות ביותר למדינה. נער אוצר (חשב כללי) ומנכ"ל כלל ביטוח עד לא מזמן. כלל ביטוח זה גוף שגם מנהל את החסכונות הפנסיוניים שלנו, וגם מבטח אותנו נגד אסונות. עם זאת, נגד האסון ששמו שי טלמון לא בוטחנו, והוא עלה לנו 25 מיליון שקל בחמש שנים.
ובכלל, כלל ביטוח היא חלק מקבוצה שמכונה איי.די.בי. למי שלא יודע, איי.די.בי היה תאגיד של משפחת ברונים שודדים אחת (רקנאטי) בטרם רכש אותה טייקון צעיר אחר בשם נוחי דנקנר לפני כתשע שנים. בקבוצה הזו, למשל, יש משהו בין כמו 200 בכירים בקרוב לחמישים חברות. 200 בכירים, תשע שנים, שלושה וחצי מיליון שקל לבכיר, יותר משישה מיליארד שקל. מבינים איפה הכסף שנוחי חייב לבנקים ולנו?
וזה לא הכל. יש עוד המונים כאלה. עקיבא מוזס הרוויח בכי"ל 130 מיליון שקל שקל בשכר ועוד 120 מיליון שקל בדיבידנדים. רבע מיליארד שקל לאדם בודד, ב-13 שנה של שכרון חושים. ניר גלעד, גם הוא נער אוצר לשעבר, כבר עשה יותר ממאה מיליון שקל בכי"ל בשבע השנים האחרונות. מגניב לו: מנהל נכסי לאום (ים המלח, זוכרים?) ואת הקופה לוקח הביתה. כך יאה וכך נאה.
אלי יונס, עוד נער אוצר, ניהל את מזרחי-טפחות בתשע השנים האחרונות, אחרי כהונה של שנה בבנק הפועלים. בגלובס שהאיש עשה רבע מיליארד שקל ברוטו במשרותיו הבנקאיות. אומרים שהוא מנהל מצוין, אלי יונס. מצוין מצוין, אבל רבע מיליארד שקל? ברצינות?
מבינים איפה הכסף?
שוק ההון אמור להיות מכשיר לניוד הון מהמקומות שבו הוא זמין (למשל, הציבור) למקומות בו הוא נדרש (למשל, הקמת מפעלים ורכישת ציוד יקר). אבל בעולם שלנו (ולא רק בישראל), הוא הפך למכשיר להעברת כספי הציבור לידיים של אנשים חכמים מאוד ונטולי כל מעצורים או סייגים מוסריים, שעוד עלולים להסביר לכם אחר כך ש"אתם לא מבינים בזה."
אבל כמעט מאה מיליארד שקל בעשר שנים אתם מבינים. אי אפשר להסתיר אותם מאחורי מסך של אי הבנה או חוסר ידע. הכסף נמצא שם. שם ובעוד כמה בורות, כמו רווחי הבנקים ותקציב הביטחון. כולם יודעים איפה הכסף. השאלה היחידה היא מי יהיה מוכן לעשות משהו בנדון.
רגע דרמטי בכנסת: ניצולת השואה, דורה רוט, זעקה היום מול חברי הכנסת ושר הרווחה במשך דקות ארוכות, דברים קשים:
"תנו לנו למות בכבוד!" הטיחה בהם, "שש שנים הייתי רעבה. שש שנים חלמתי על חתיכת לחם... זה כסף שלי! לא שאלתם אותי למי לתת את זה!".
והם כולם שתקו. מבושה.
כי היא צודקת.
30.4.13
להתעללות בבעלי חיים יש פנים רבות, לפי הפוסט של רותם רווה, המקרה הזה של שימוש בסוסים מתבצע בניגוד לחוק אך בחסות עיריית ת"א:
תל אביב 2013 התעללות בבע״ח בחסות המשטרה ומוקד 106 שהזמנתי למקום. הוטרינר העירוני לא הגיע למקום, למרות שהתחננתי שיזמנו אותו. סוסי האלטעזכן יצאו מהחוק, אבל עריית תל אביב מנסה להמשיך לעשות על גבם כסף מקנסות. על הסוס שבתמונה העמיסו ברזל ששישה גברים בקושי הצליחו להרים ביחד! כשנאלץ הסוס לסחוב את המשקל פלג גופו התחתון קרס ורגליו כשלו. המשטרה ומוקד עירוני תל אביב אפשרו לו להמשיך בדרכו למרות החבלות על גופו ולמרות שבעליו נהג בי באלימות ואיים שישבור לי את הראש.. שני הסוסים שהיו במקום פצועים רזים וחלשים, דר' דנית וטרינרית של תנו לחיות לחיות שהייתה במקום אמרה לשוטרים שהפרסות לא תקינות והסוס סובל. השוטר והפקח הורו לאלטעזאכן להמשיך בדרכו למרות האלימות ההתעללות והעובדה שהם יודעים שסוסים רתומים לעגלות הוצעו אל מחוץ לחוק החל מינואר 2013! זוהי תל אביב וזה פרצופה של המשטרה והפיקוח העירוני.
|חובב ואודי, חדר המצב
מכרה הפוספטים בבקעת ערד, המספרים:
7 מליארד$ רווח לכי"ל (כימיקלים לישראל של עידן עופר). 30 מליון תמלוגים למדינה (פחות מחצי אחוז מהרווח). 27,000 תושבי ערד ישלמו בבריאותם ואיכות חייהם. 7 מליון תושבי ישראל מאבדים אוצר טבע חיוני לגידול המזון.
---
כי"ל לוחצים בכל הכח לממשלה החדשה שיאשרו להם בהקדם את המכרה. מנכ"ל כי"ל אומר לפני שבועיים: שדה בריר זה העתיד של כי"ל, אבל לא ניתן לבנות את העתיד של כי"ל על חשבון העתיד של הציבור בישראל.
|אודי, חדר המצב
זיכוי ראשון של פעיל בסדרת המשפטים שמנהלת המשטרה נגד פעילי מחאה בנסיון לפגוע בחופש הביטוי והמחאה:
ידיעה שמפרסם אילן ליאור בהארץ הערב:
"סתירות בעדויות השוטרים הובילו לזיכוי של פעיל המחאה בן אדם בקמן שהואשם ע"י המשטרה בתקיפת שוטר, איומים והתפרעות בהפגנה מתחת לבניין עיריית תל אביב ב-7 בספטמבר 2011, במחאה על פינוי אוהלים משדרות רוטשילד.
בכתב האישום נגדו נטען כי דחף שוטר, שלח אגרוף לפ ניו, איים עליו, קרע את חולצתו והשליך ביצה לעבר בניין העירייה. השופטת מיכל ברק נבו קבעה כי קיים לכל הפחות ספק סביר אם אכן הנאשם הוא שביצע את העבירות המיוחסות לו. היא מצאה סתירות בעדויות השוטרים והעריכה כי השוטר שהותקף התבלבל בזיהוי. בקמן הכחיש את המעשים שייחסו לו השוטרים. הוא ציין כי אף עמד ושוחח עם אטיאס לאחר התקיפה שבה מאשימים אותו. טענה זו גובתה בסרט שצילמה המשטרה בהפגנה. בסרט רואים את בקמן משוחח עם אטיאס במשך כמה דקות, כאשר הוא אוחז מגפון ולבוש גופייה. השופטת ציינה כי על פי התיעוד, באותה עת כבר לא שררה המולה גדולה באותו מקום והשוטרים עמדו מול המפגינים "בסיטואציה רגועה יחסית".
"עובדה זו היא רבת משמעות. השוטר טען כי לא עצר את הנאשם משום שהיתה המולה גדולה במקום ולא יכול היה להיכנס אל תוך ההמון כדי לעצרו. קטע זה של הסרט מלמד כי בשלב מאוחר לתקיפה, עומד השוטר מול הנאשם והם משוחחים", כתבה השופטת. היא ציינה כי השיחה התרחשה לאחר התקיפה, הן על פי השעון בסרטון והן בהסתמך על כך שהשוטר שוחח עם הנאשם כשהוא לבוש חולצה שחורה. "מכאן מתעורר ספק של ממש אם השוטר אכן זיהה את הנאשם כמי שתקף אותו משום שראה אותו ברגע התקיפה, או שמא התבלבל מאחר ששוחח לאחר מכן עם הנאשם, ובזיכרונו התערבבו הדברים באותו יום עמוס חוויות והמולה", נכתב בפסק הדין.
בחלקו האחרון של פסק הדין התייחסה השופטת לעבירת ההתפרעות. "במקום נכחו עשרות ומאות אנשים. לא כולם נעצרו בגין 'התפרעות'. מתוך הסרטונים הרבים שצולמו אין רואים את הנאשם עושה מעשה שיש בו כדי לעורר אלימות או גרימת נזק", כתבה ברק נבו. "נראה כי הסיבה היחידה להאשמת הנאשם בעבירה זו, היא ההצטברות לעבירות האחרות שיוחסו לו, מהן אני מוצאת כי יש לזכותו. ברור, כי אם יש מאות ואלפי משתתפים בהפגנה והמשטרה בוחרת להעמיד קומץ מהם לדין בגין ההתפרעות (שאכן היתה באותו יום בחלק מהאירוע), עליה לבחור כאלה שאכן היו גורמים מרכזיים בגרימת ההתפרעות, גורמים מתסיסים ולא כאלה שהשתתפו, אף אם באופן פעיל ורעשני, אך ללא גרימת נזקים או תסיסה בעצמם".
בקמן בחר לייצג את עצמו במשפט.
למה האחד במאי?
-----
"מה, דגלים אדומים? באיזה סרט אתם? חשבתי שהשטויות האלה נגמרו, לא?"
לא ממש.
לא, כי ישראל היא המובילה בעולם בשיעור העסקת עובדי קבלן; כ-300,000 עובדים ללא זכויות העסקה הגיוניות.
לא, כי עדיין דנים כאן ב'ביטול בית הדין לעבודה' - ספין ארור ומאוס.
לא, כי השכר החציוני בישראל הוא 5,800 ש"ח: *חצי מהעובדים בישראל* מרוויחים פחות מהסכום הזה.
לא, כי הכותרות הראשיות היום בכלכליסט ובדה-מרקר מדברות *שוב* על הסדר חוב ל-IDB, בעוד דנקנר והבכירים ממשיכים למשוך סכומי עתק כמשכורות - והכל על חשבון הפאקינג פנסיה שלנו.
לא, כי אנחנו יכולים לשים בצד משכורות של 20 שנה ועדיין לא נצליח לקנות דירה.
לא, כי מקטינים את קצבאות הילדים.
לא, כי שוחקים אותנו לאט לאט אך בנחישות.
אז אל תקראו לזה 'סוציליזם', 'קומוניזם', 'חג העובדים'.
זה לא חג. אין שום דבר 'שמח' לחגוג. זו בכלל תזכורת למאבק. תזכורת למצב ההזוי של מעטים שמנצלים רבים - בשירות ההון. תזכורת לכך שיש לנו כח - להתחבר, להבין מה טוב לנו, לפעול לשם כך. יחד.
ואולי אז, נוכל לקרוא לזה 'חג העובדים'.
התביעה מודה: אלו משפטים פוליטיים...
דין ודברים מעניין הבוקר בבימ"ש השלום בת"א בין הסנגור, עו"ד ארי שמאי, לשופט צחי עוזיאל ולנציגת התביעה במשפטו של איל, פעיל המחאה שנאשם ב"התפרעות, הפרעה לשוטר ונסיון להעלמת ראיה" בהפגנת ה- 22/6/12 בשדרות רוטשילד; כל אלה כיוון שקלט אליו סמארטפון משדר אותו השליך לעברו איליאן מרשק שתעד בשידור חי את ההפגנה ונעצר באלימות דקה קודם.
-עו"ד שמאי: כבודו , מדובר פה בעוד כתב אישום מיותר של פעיל מחאה שאין בו דבר ואני אומר כאן באחריות שאין בתיק הזה אפילו סיכוי של אחוז אחד ממאה להרשעה. יש לנו סרטונים, הכל מצולם.
-השופט עוזיאל פונה לתובעת: מה קורה עם התיק הזה, וגם עם שאר תיקי הפגנת ה-22/6, יש התקדמות בגישור שהצעתי (במטרה להביא לסגירתם)?
-התובעת: כבודו, אני יודעת שנקבעה פגישת גישור בין התביעה להגנה. כבודו יודע שזה לא משהו שתלוי בי. ההחלטות בתיקי ההפגנות האלה מתקבלות כמה וכמה רמות מעלי...
-קריאת ביניים מנציג תקשורת אלטרנטיבית מהקהל שלא מצליח להתאפק: כן אנחנו יודעים את זה טוב מאד...
מחוץ לאולם אמר עו"ד ארי שמאי לחדר המצב: יש בתיק הזה שתי אפשרויות. או שהתביעה תמחק אותו, כי אין בו כלום, או שנלך למשפט הוכחות ונוציא זיכוי מוחלט. שום פשרות לא יהיו.
חשוב לציין שרוב הדיונים באולמו של השופט עוזיאל הבוקר היו דיוני מוקד, כלומר דיונים בהם התביעה וההגנה בסיוע השופט בוחנים תיקים, מסכימים אילו סעיפי אישום יכללו בהם ואילו לא וכיוב' . התובעת קיבלה שם החלטות בסעיפי אישום קצת יותר חשובים מאייפון שנזרק באוויר, והפגינה גמישות ועצמאות...
הדיון הבא נקבע ליום א' ה-9/6 בשעה 12:00 יחד עם שאר תיקי ה-22/6. |אבי
בתמונה: מעצרו של איל בהפגנה.
דנה הראל, שאמה בת ה-61 נמצאת תחת איום פינוי מביתה, השאירה הודעה על הקיר של שר השיכון בה היא מבקשת שלא יזרקו את אמה לרחוב. האם גרה בגפה בדירת עמידר מתפוררת ביישוב נווה זוהר, אם תפונה לא יהיה לה לאן ללכת.
כנסו ללינק והביעו תמיכה בבקשתה:
זהו מכתבה:
"שלום לך כבוד שר השיכון,
אני כותבת לך על הקיר הציבורי לאחר שפניה אישית אליך טרם נענתה למרות שחלף כבר שבוע (זה בסדר, אני לא כועסת, אני מניחה שיש עוד רבים כמוני לצערי).
שמי דנה הראל, תושבת נווה זהר שבדרום ים המלח, יש לי שתי אחיות ואמא שהיא נשואת מכתב זה.
אני כותבת לך כי אני מודאגת ומפוחדת מחברת עמידר ומהמהלכים שהם עלולים לבצע נגד אמי והבית בו גדלתי, מהלכים שישאירו אם חד הורית בת 61 ללא קורת גג וללא מקור פרנסה אלא אם יימצא הפתרון שיספק את כולם.
אמי מתגוררת בגפה בשנים האחרונות בדירת עמידר בת 3 חדרים בישוב, היא בין הבודדות שעדיין לא רכשו את הדירה מחברת עמידר ולכן משלמת להם שכירות של 1,250 שקלים מדי חודש,
עם השנים נוצר חוב מכיוון שבשל נסיבות החיים אמי התקשתה לעמוד בתשלומים והוא תפח ותפח וכרגע עומד על 160,000 שקלים.
לפני שלושה חודשים קיבלנו כל אחת מכתב מעו"ד המייצג את חברת עמידר ובו נאמר כי אנו פולשות לדירה וכי אם לא נפנה את הדירה ינקטו נגדנו צעדים להסדרת החוב ובנוסף ינקטו הליכים משפטיים שגולת הכותרת שלהם היא צו פינוי.
מאחר ואני ואחיותי כבר נשים בוגרות בעצמנו ויכולות לעזור לאמי פניתי בתאריך ה7/4/13 לרכז עמידר בערד בבקשה להסדר שבו נוכל כולנו לעמוד ולסיים עם נושא החוב ללא נפגעים. הפתרון שהוצע הוא כדלקמן:
1. תשלום מקדמה של 15-20% מהחוב (כ24 אלף שקלים) כ"דמי רצינות" - מסתבר שסעיף זה כלל אינו חוקי!
2. פריסה של יתרת החוב ל60 תשלומים של 2,600 שקלים כ"א
3. המשך תשלום שוטף של שכר הדירה בסך 1,250 שקלים מדי חודש.
סך הכל לתשלום חודשי, בהנחה שהיינו מצליחות לגייס את המקדמה הוא 4,710 שקלים, שזה יותר ממה שאמי משתכרת בשכר הנטו שלה.
גם אם נירתם כולנו ונחלק את הסכום ל-4 עדיין יוצא סכום גדול מדי חודש (כ1100 שקל) ובהתחשב בעובדה ששלושתנו (האחיות) גרות בדירות משלנו ולכל אחת הלוואות והוצאות שוטפות ושלוש מבנות המשפחה חיות משכר מינימום המסקנה היא אחת- זהו הסדר שנועד לכישלון ולא נוכל לעמוד בו.
את הדברים האלה אמרתי לאותו רכז בפגישה נוספת בתאריך ה-21/4/13 אך הסבריי בגין הרצינות שלנו ובגין הרצון לשלם את החובות ולעמוד בתשלומים אך הקושי המהותי בגיוס המקדמה (הלא חוקית!) ובעמידה בתשלומים השוטפם נוכח המציאות נפלו על אוזניים ערלות.
כרגע המצב הוא כזה- מחר, ה-1/5/13 תגיש עמידר דרך עו"ד שיפמן כתב תביעה לבית המשפט בבקשה לגבות מאיתנו כספים ולפנות אותנו מהדירה, השלב הבא הוא שלב ההוצאה לפועל ומשמעות הדבר היא שעל כל אחת מאיתנו יוטלו הגבלות ועיקולים
*אני שוב מדגישה כי אני ואחיותיי לא גרות בדירה ואמי מתגוררת בגפה*
אם אכן תופעל הוצאה לפועל נגדנו אין שום דרך שבה נוכל לעמוד על שתי רגליים ולשלם את החוב שאין שום עוררין כי עלינו לשלם ואנחנו לא מחפשות להתחמק מהאחריות.
אני מבקשת ממך בלשון פשוטה:
1. פעולה מול חברת עמידר לקבלת פירוט חוב בכדי שנוכל לדעת בדיוק על מה מחייבים אותנו, מהם הסכומים השוטפים ומהן הריביות.
2. פעולה להקטנת החוב דרך מחיקה של הריביות לפחות, בשיחה האחרונה עם הרכז נאמר לי כי "משרד השיכון לא מוותר על אף שקל" אבל מצידו נרשמה אפס נוכחות להביא את אמא שלי בפני וועדת הנחות כי היא מרוויחה סכום גבוה יחסית למקבלי ההנחות.
3. הגשה של אמי לוועדה למחיקת חובות ישנים בתקווה שדבר זה יקל על העול.
4. הקפאת כל הליך משפטי עד שאקבל תשובה ממשרדך לגבי הטיפול.
אני יכולה להמשיך ולכתוב לגבי שקרים שאותם סיפרו גורמים מעמידר לגבי המניעים שלנו, אני יכולה לפרט עוד על הנחת העבודה השגויה של עמידר לגבי העובדה כי אנו מתגוררות בדירה רק כי לא שינינו כתובת מבלי להשתמש בביקורי המעגל על מנת להוכיח שאנו אכן דיירות אבל אני מעדיפה להימנע מלהטיל רפש וליצור רעש כי אני מקווה שתבין שעזרה נדרשת כאן והיא מוצדקת.
אנחנו גרות למעלה מ30 שנה ביישוב נידח בדרום ים המלח, מקום בו אין אפילו מכולת, אין תחבורה ציבורית בשעות הערב, הבידוד החברתי קשה מנשוא ואין שום עתיד לדור הצעיר, יוקר המחיה מוכפל בשל הריחוק ושלא נדבר על מזג האוויר.. ואנו חיות שם מתחושת שליחות כי איזור ים המלח הוא אזור שיקר לליבנו ואנו מאמינות שלמרות הקשיים שם הוא ביתנו,
גם אם נגיע למצב הסוריאליסטי שבו אישה בת 61 מגורשת מביתה בשל בעיה שניתן לפתור בהיערכות מתאימה לא ברור לאן היא אמורה להתפנות, במצבים דומים נהוג לומר כי זורקים אנשים לרחוב אבל אצלנו גם רחובות אין ובהיעדר בית היא תאבד גם את מקור הפרנסה שלה ואין צורך להכביר במילים על הקשיים של גיל הזהב במציאת מקום עבודה לכן, במקום שאמי ואנחנו ניהפך להיות נטל על החברה אני מבקשת מכבוד השר וממשרדך שתפעלו על מנת שנוכל להמשיך לחיות בכבוד לשמור על ביתינו וכמובן להגיע להסדר תשלומים הגיוני בהתחשב במצב.
בתודה מראש,
דנה הראל".
ב
ימים האחרונים אנחנו שומעים סביב פרשת עמנואל רוזן את השאלה: "למה הן לא מתלוננות?!".
שלומית הברון מגיבה ברור, קולע ומעורר הזדהות.
| רחלי
למה אין תלונות? למה אין תלונות? למה אין תלונות? כל הימים האחרונים אני מסבירה למה אני לא התלוננתי מעולם על אף הטרדה מינית שחוויתי. לא כל נורמה סבירה והגיונית בחברת אנוש צריך לאשש ולחזק באמצעות המשטרה. יש גם בין אדם לחברתו. מותר ואסור. ראוי ולא ראוי. מה סביר והגיוני שגבר מבוגר ובכיר יעשה עם או לעובדת זוטרה שעובדת איתו ומה פשוט לא סביר ולא הגיוני. מה גורם לחוסר נוחות. לאווירה עוינת, לחשש ולפחד. אני מזכירה 1202 מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. אם את הולכת למשטרה - לכי עם ליווי. ואם החלטת להתלונן - תדעי שאני מעריצה אותך הערצה עיוורת לנצח.
2.5.13
האם נולד קשר הון שלטון חדש בישראל? למה שר האוצר לפיד עלה בחשאי לביתו של בעל ההון שלדון אדלסון (התומך הגדול של נתניהו, ובעל "ישראל היום" - ה"ביביתון")?
=================================
העיתונאית מזל מועלם מפרסמת באל-מוניטור כי שר האוצר יאיר לפיד ורעייתו ליהיא לפיד הגיעו בשבת האחרונה לפגישה אינטימית עם בעל ההון שלדון אדלסון ורעייתו בדירת הגג המפוארת של אדלסון שבצפון תל אביב. יומיים אח"כ פורסמה ב"ישראל היום", החינמון של אדלסון כתבה יוצאת דופן בפרגונה ללפיד.
הכתבה המלאה באל-מוניטור:http://bit.ly/18tXQdu
יונתן לוי כותב:
"פוליטיקה חדשה זה לעלות לרגל לביתו של אחד האנשים העשירים, המושחתים והשנויים במחלוקת בעולם, תחת מעטה חשאיות, ולהריק עמו כוסית של שרי מסנדרה אגב שיחה על אחת, ריקי כהן. כל זה אחרי שאתה מזהיר את העולם כולו מפני האיש המסוכן והנורא שאיתו החלטת להשתזף על מרפסת בצפון תל-אביב...".
=================================
העיתונאית מזל מועלם מפרסמת באל-מוניטור כי שר האוצר יאיר לפיד ורעייתו ליהיא לפיד הגיעו בשבת האחרונה לפגישה אינטימית עם בעל ההון שלדון אדלסון ורעייתו בדירת הגג המפוארת של אדלסון שבצפון תל אביב. יומיים אח"כ פורסמה ב"ישראל היום", החינמון של אדלסון כתבה יוצאת דופן בפרגונה ללפיד.
הכתבה המלאה באל-מוניטור:http://bit.ly/18tXQdu
יונתן לוי כותב:
"פוליטיקה חדשה זה לעלות לרגל לביתו של אחד האנשים העשירים, המושחתים והשנויים במחלוקת בעולם, תחת מעטה חשאיות, ולהריק עמו כוסית של שרי מסנדרה אגב שיחה על אחת, ריקי כהן. כל זה אחרי שאתה מזהיר את העולם כולו מפני האיש המסוכן והנורא שאיתו החלטת להשתזף על מרפסת בצפון תל-אביב...".
החל משעות הבוקר עמדו שלושה עובדים סינים על מנופים גבוהים **בקריה בתל אביב** ברח' מקלב פינת הארבעה ומסרבים לרדת. כשנשאלו מדוע אינם יורדים ענו כי לא קיבלו שכר במשך שלושה חודשים. מנהלי העבודה באתר של חברת דניה סיבוס מאיימים עליהם במעצר אולם הם בשלהם מהבוקר.
החל משעות הבוקר עומדים שלושה עובדים סינים על
אתר הבניה נמצא סמוך לבנין רשות השידור בת"א . צלם ערוץ 1 צילם את ההתרחשות, ואנו מקווים שתשודר שם הערב. שלושת הפועלים ירדו מהמנוף לפני זמן קצר ונלקחו לתחנת משטרת דיזנגוף. הם הסכימו לרדת לאחר שהובטח להם תשלום של 8000 ש"ח על חשבון 160,000 ש"ח חוב שכר מולן שלא שולם להם ע"י מעסיקיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה