יום שלישי, 4 ביוני 2013

יומן גמילה ממחלת הצרכנות 4.6.13

כשפוסט זה יפורסם אני מאוד רוצה להאמין שעדיין לא הדלקתי סיגריה. אלו יהיו כבר 4 ימים, לא הרבה, לא מעט. בהחלט מעניין. אני מזכירה לעצמי את הדברים הבאים. ולמי שלא מעוניין לקרוא את ההמשך (אם בכלל מישהו קרא את ההתחלה, או בכלל קורא את השטויות שאני כותבת כאן), זה לגיטימי לא לרצות לקרוא פוסט שיידבר על התנערות מאחת ההתמכרויות הקשות ביותר שהאנושות עוד יודעת, אחת ההתמכרויות הקשות ביותר שאני הכרתי – הסיגריות. זו הדרך שתרבות הצריכה עוד הצליחה לשבות אותי בה, יכולתי לצמצם יותר ויותר, עברתי לעשן טבק, ליצור בעצמי את הסיגריה שלי, להתגבר על מכשולי ה"אני לא מצליחה לגלגל" והנה היום אני יודעת לגלגל סיגריה כהלכתה. זה אחד הטריקים המוצלחים של חברות הטבק – למי שכבר נשבר לו מהם ומהבלנדים שלהם – גרסאת ה DIY, עם שלל סגנונות, צבעים ומרצ'נדייז משלה.

החלטתי, אחרי כמה הצהרות לא משמעותיות בין השפתיים, שאיש לא ישמע, שאני לא אצטרך באמת להיות מחויבת למהלך הזה. אבל זהו, אני מחליטה שאני מפסיקה לעשן. הבריאות הפיזית והנפשית הן חלק מזה, והחלק הנוסף הוא אותה גמילה נכספת ממחלת הצרכנות. הצעד הבא הוא הגמילה מהעישון.

אז אני שואלת את הגוגל בנוגע להתמכרויות, לניקוטין, לעישון סיגריות, על ההדחה המכוונת של חברות הטבק למכר אותנו, להרעיל אותנו. המדינה שגונבת דווקא את האזרחים שגם ככה רבים מהם מעשנים כדי להתגבר על הקושי של החיים, מעשנים כדי לנוח מהעול, יושבים רגע, נרגעים, מפסיקים להלחם בו ונושמים את העול עמוק עמוק אל תוך הראות.

חמישה לינקים זריזים ומי שקורא\ת ומתחשק לו\ה, בהחלט מוזמן\ת לשתף אותי בעוד כמה:

ניקוטין הוא אלקלואיד רעיל וסם פסיכואקטיבי מעורר, המצוי בצמח הטבק ומהווה את החומר הפעיל במוצריו, כגון סיגריות, וסיגרים.

בטבע, הניקוטין נמצא בעיקר בצמח הטבק (אם כי הוא נמצא - בכמויות מזעריות - גם בצמחים אחרים ממשפחה זו, כגוןעגבנייה,חציל,תפוח אדמה ופלפל ירוק) והוא מהווה בין 0.3% ל־5% ממסת הצמח. הוא נוצר בשורשי הצמח ונאגר בעליו. ניקוטין מזוקק הוא נוזל שמנוני היגרוסקופיומסיס במים בצורתו הבסיסית. מלחיו וחומצות הנגזרות ממנו מסיסים במים גם כן.

הניקוטין גורם למשתמשים בו להתמכרות פיזית ונפשית כאחד. ההתמכרות הפיזית שהניקוטין יוצר בשימוש ממושך היא חמורה, והמשתמש בו מפתח סבילות אליו - כלומר, בכל פעם של צריכתו יהיה צורך בכמות גדולה יותר כדי להגיע לתוצאות הרצויות. אנשים המפסיקים לעשן מדווחים על תחושות של עצבנות, כאב ראש, הפרעות בשינה וכדומה; תופעות אלה מתגברות לקראת השעה ה־48 או ה־72 לאחר ההפסקה, ואז נחלשות באופן מתמיד לאורך שבועיים עד שישה שבועות.

ברגע שהניקוטין חודר לגוף, הוא נספג עד מהרה במחזור הדם וחודר למוח בזמן קצר מאוד (כ־7 שניות בממוצע) בעברו את מחסומי הדם־מוח. במוח, הניקוטין גורם לשחרור שלאדרנלין, מה שגורם לערנות, האצת קצב פעימות הלב ולעלייה בלחץ הדם; וכן הוא גורם לשחרור של דופאמין, מה שגורם לתחושת ההנאה מהעישון ובסופו של דבר להתמכרות אל הניקוטין הבא בצורת טבק ומוצריו.

הטבק הוכר לאירופים זמן קצר לאחר הגעתם לאמריקה, שכן האינדיאנים נהגו לעשנו. עד מהרה הובא הטבק גם לאירופה. את השם "ניקוטין" קיבל החומר על שמו של ז'אן ניקו, שייבא את זרעי הטבק לפריז בשנת 1550. הניקוטין זוקק לראשונה בשנת 1828, בשנת 1843 התגלתה נוסחתו הכימית, ובשנת 1904 הצליחו לראשונה לייצר ניקוטין באופן מלאכותי. השימוש העיקרי כיום בניקוטין שלא כמוצר טבק לעישון, הוא בתור מדביר חרקים בחקלאות.

(ניקוטין, ויקיפדיה)

נסקור את "שלושת גלי המשפט" נגד חברות הסיגריות בארה"ב:

הגל הראשון- אמצע שנת 1950 עד שנת 1970:

הטיעון הבסיסי של חברות הטבק היה הכחשה של כל קשר בין עישון למחלות. נציגיהן טענו שלא ידוע להם על סכנה בריאותית כלשהי, והכחישו שעסקו אי-פעם במחקרים מטעמם בדבר נזקי עישון. הכחשה זאת נתמכה בעיוות של ממצאים מדעיים ממקורות חיצוניים, כאשר הממצאים היו בעייתיים מבחינת חברות הסיגריות.

כל התביעות שהוגשו נגד חברות הטבק הסתיימו בניצחון הנתבעים.

הגל השני-שנות ה-80 עד שנות ה-90 המוקדמות:

הטיעון הבסיסי של חברות הטבק היה שהסכנות הבריאותיות של עישון סיגריות היו ידועות לכול. המעשנים עישנו בידיעה מלאה של הסיכון שהם לוקחים על עצמם והאחריות היא של המעשנים בלבד. חברות הטבק התכחשו לאחריותן להתמכרות לסיגריות, הנובעת מהתמכרות לניקוטין.

באותן שנים הוגשו כ-200 תביעות, כולן הסתיימו בניצחון הנתבעים.

הגל השלישי-"סדק בקיר"- מאמצע שנות ה-90 ועד היום:

בשלב זה התברר שחברות הטבק הסתירו את האמת, את תוצאות המחקרים הפנימיים שנערכו על ידי חברות הטבק. תוצאות המחקרים היו ידועות לראשי התעשייה אך לא פורסמו בספרות המדעית. בעקבות הגילויים האלה, לא היה תוקף לטענה שלחברות הטבק לא היה ידע בדבר הנזק הבריאותי שעלולות לגרום הסיגריות. נדרשה חקיקה שונה שתאפשר התאגדות של התובעים ואיחוד של משאבים, שיאפשר להגיע להסכמי פיצויים לתובעים בסכום גבוה. על סמך הדברים האלה נקבע ב-1998 פיצוי בהיקף של 280 ביליון דולר, שתעשיות הטבק ישלמו למדינות שונות בארה"ב. קביעה זאת התבססה על הודאת חברות הטבק שאכן נגרמים נזקים לבריאות כתוצאה מעישון. סוכם שהכסף שיתקבל כפיצויים, יוקדש לנושא חינוך להבנת נזקי העישון ולפיתוח תכניות למניעת עישון בקרב בני נוער.

הסכם זה עדיין לא מומש, בשל ערעורים חוזרים ונשנים.

(http://ict-agribioed.huji.ac.il/ictPortal/smoke/pages/lawsuit.htm )

חברות טבק יפרסמו הצהרות בארה"ב: "יצרנו התמכרות במכוון"