יום ראשון, 20 בינואר 2013

Economy for Dummies(?): תקציב המדינה


^ רק כי ההון שלטון עושה מאיתנו "דאמיז".

מוצפת בשיטפון של מידע לא ברור מפאנלים פוליטיים שנקלעתי אליהם לאחרונה. המועמדים והח"כים דיברו על כך שהם צריכים כמה מיליונים לפה, כמה מיליונים לשם, הכי הרבה ששמעתי היה משהו כמו ששים מליון לאיזה תוכנית שלא ידעתי מדוע נדרשת בתקצוב כזה כששינויים אמיתיים, ככה, לדעתי, לא מצריכים את אותו הון עתק, אבל זו רק אני, רק שאני זוכרת גם איזה סכום של עשרים ושבעה מיליארד שקלים שגולחו, כאילו שאין צורך בהם, כאילו שאין צורך במיליון לפה או מיליון לשם, לחינוך או לדיור ציבורי. המספר האחרון שאני זוכרת הוא סכום של בסביבות השלושים ותשעה מיליארד שקלים – זהו סכום הגירעון התקציבי של מדינת ישראל שבוע לפני סיום קדנציה של הכנסת ה- 18. מדברים על הכפלה של הגירעון התקציבי מהקדנציה הקודמת שהסתיימה בשנת 2009.

באחד הפאנלים שיצא לי לצפות בהם, אלכס מילר מטעם הליכוד ביתנו השתלח ביואל חסון [ח"כ מטעם קדימה, מתמודד מטעם התנועה של ציפי לבני], על כך שממשלת קדימה בראשות אהוד אולמרט הותירה את המצב הרבה יותר קשה מהמצב הנוכחי. מישהו מהקהל צעק 39 מיליארד ומילר המשיך בכל מיני קשקושי תקציב לא ברורים והניף את דגל ה-"אנחנו הצלנו את גלעד שליט ואתם לא" (לקדימה, לא לקהל).  בכל מקרה, החלטתי שאותי כבר לא ייקנו ברגשות מזויפים, בעיקר משום שהרגש הדומיננטי ביותר בנושא הזה הוא שמשקרים לי, שמסתירים ממני, שמעלימים ממני, שמטייחים ושעושים ממני מטומטמת.

אחרי שהחלטתי שאותי לא יקנו ברגשות מזויפים של פטריוטיות, פחד או גאווה, הלכתי לחפש את המידע והמושגים הכלכליים ולבדוק עד כמה הם נגישים. זאת, בשביל שלא אשאר האזרחית הקטנה והבורה בכלכלה, הנדרשת להצביע בערך פעם בארבע שנים למפלגות ואנשים שאיני מבינה איך הם יכולים לתקן את המצב העגום שהגענו אליו.
אולי אחרי שאבין את העניין המוזר הזה עם הכסף, אולי אז אצליח להבין את הכאוס הזה שנקרא פוליטיקה ובית המחוקקים.
חלק מהמושגים שאחקור בטקסט הזה יהיו מוכרים לרבים מכם, חלק אולי לא, חלק אולי יובהרו ויבוארו מעט יותר.

איפה המידע?
בשלב הראשון גיגלתי "דו"ח תקציב המדינה". ולא בדיוק נוחמתי כשנתקלתי בפוסט באתר "שיתוףהציבור - הוועדה לשינוי חברתי כלכלי". הפוסט שנתקלתי בו קורא ל-"הפיכת תקציב המדינה לקריא ושקיפות מלאה להוצאות המדינה". הכותב, אורי גולדברג מציין כי הוא בעל תואר שני בכלכלה ועובד בחברת ייעוץ מהמובילות בעולם ולמרות  זאת לא מסוגל לקרוא ולהבין את תקציב המדינה ואת עלות השירותים השונים.


אחריו – באתר של משרד האוצר מצאתי רק מה תכננו (לכאורה) שיקרה עם התקציבים עם מילים מטייחות כמו "אומדן" ו-"שינויים" שבתכלס אומרים שכל הטקסט הזה לא נראה כמו משהו ששווה יותר מדי.
בפנייה לגולש, ניתן לראות ש-"במסגרת אתר משרד האוצר עומדת לרשותך מערכת מקוונת המכילה את עיקרי הצעת תקציב המדינה לשנת 2011-2012 וכן הצעת התקציב של כל אחד ממשרדי הממשלה, שהוכנו זה עתה בידי אגף התקציבים באוצר". שוב "הצעות", גם הדו"ח הוא עיקרי הצעת התקציב. מי מחליט, אם כך, מה עיקרי? חשוב לי לציין שעקב טראומות משרד החינוך הקלוקל (ככל הנראה) בנוגע ללימודי מתמטיקה, אני בורה כמעט לגמרי בתחום ואף אובחנתי כדיסקלקולית, אז כל מה שיש לי כרגע זה לתפוס אותם במילותיהם המיופות. בענייני "גדול מ..." ו-"קטן מ...", אגב,  אני מאמינה שאני די בסדר. בכל אופן, קשה לומר שגם בצפייה בדו"חות הללו משהו היה מובן להדיוטות כמוני. 


פניתי לשאול את #מחכוורת ואכן הצלחתי לחלץ ממנו כמה נתונים מעניינים, אבל דו"חות ברורים ומפורטים, לא השגתי עד כה. באמת שכל מה שרציתי זה תיעוד דו"חות תקציב ולדעת את מצב הגירעונות בכל שנה וקדנציה. לא יותר מדי, נראה לי הגיוני שנדע מה קורה עם התקציב שלנו, עם הכסף שלנו. כמה מהמיסים שלנו הולכים ללטף ישבני טייקונים או סיפוק יצר הכוח וההון שלהם על חשבון משאבי הטבע וההון האנושי שלנו.

תודות ליפתח בריל מהמשמר החברתי בכנסת הגעתי למה שמכונה "התקציב הפתוח" באתר של הממשלה. באתר ניתן לקבל (לכאורה) נתונים מפורטים של 20 השנים האחרונות. הבעיה היא שהנתונים הם ברמת כותרות של סעיפים בלבד, ואין אפשרות להבין בדיוק מה הולך לאן, באמת, ואיפה מתחבאים לנו כל מני דברים. כנראה שאם נוקבים בשם "התקציב הפתוח" ישנו, ככל הנראה גם "תקציב סגור" שאינו נגיש לעיני הציבור.

הנתונים
אני מתחילה מהפשוט ביותר: כל התקציב לשנת 2012 עמד על 398,248,468,00. מתוכם, באופן כללי, מחלקים את העוגה. אז ככה, נכון שתמיד מאכילים אותנו בזה שתקציב הביטחון הוא נורא נורא גבוה וכו' וכו'? אז מדובר ב 14% שהולכים למשרד הביטחון. אכן אחוז גבוה, אך עניין תשלום החובות שלנו (שיום אחד אני גם אשב לנסות להבין מה זה החוב הזה ומהם שורשיו) עומד על 23% מהעוגה, כמעט פי שניים מתקציה הביטחון. מכאן אנחנו במגמת ירידה: 10% לחינוך (לא כולל השכלה גבוהה), 6% לבריאות, 3% לביטחון פנים (מזמזם לי דו"ח המבקר על אסון השרפה בכרמל), 2% לבתי חולים ממשלתיים, 2% לפיתוח תחבורה, 2% לרווחה, 1% למענקי בינוי ושיכון. יכול להיות שזה בדיוק מה שכל משרד צריך? אולי אנחנו סתם מפונקים נורא? אולי לא.

 ידיעה מהשני במאי 2012 באתר של "התנועה לחופש המידע (ע"ר): "דו"ח מבקר המדינה: בשנים האחרונות נרשמה נסיגה בשקיפות שבה נוהג אגף התקציבים כלפי הציבור". מבקר המדינה קבע כי "כנאמן הציבור חייב האוצר בשקיפות ובדיווח על השימוש בו כדי לאפשר לכנסת ולציבור להפעיל פיקוח ובקרה נאותים על ניצול המשאבים המוקצים למשרדי הממשלה ועל השימוש בכספי הציבור. אלא שבשנים האחרונות נרשמה נסיגה בשקיפות שבה נוהג אגף התקציבים כלפי הציבור" (הדגשות שלי).


אתקצר מעט את הסעיפים שבלטו לי באופן אישי, את הטקסט המלא אפשר לקרוא בלינק המצורף:

- אין מספיק שיתוף פעולה בין משרד האוצר לשאר משרדי הממשלה כדי להבטיח שהמשימות שהוגדרו בתכניות העבודה השנתיות של המשרדים יתוקצבו באופן שיאפשר להשיג את היעדים והתפוקות שנקבעו למשימות אלה. יוצא מכך שיש נתק בין תכניות העבודה של המשרדים לבין תקצוב העבודה.
- החלטות הממשלה בנושא הפחתות רוחביות מתקבלות מבלי שנבחנת השפעתן המצטברת של הפחתות משנים קודמות.
- ההפחתות הרוחביות המתבצעות בתקציב מעצימות במרוצת השנים את ההשפעות השליליות של היעדר תכנית תקציב רב שנתית מפורטת על תכניות הממשלה.
- הממשלה לא הבהירה את אופן חלוקת הסמכויות בין המועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה ובין משרד האוצר בכל הנוגע לתהליך הכנת תקציב המדינה.
- בלשכת שר האוצר, בלשכת מנכ"ל המשרד ובאגף התקציבים לא נמצאו מסמכי מטה, ניירות עמדה, סיכומי דיון ופרוטוקולים של ישיבות העוסקות בהכנת התקציב השנתי ולא נמצאו סיכומי דיונים שעסקו בענייני תקציב וכלכלה מהותיים ושבהם התקבלו החלטות בנושא. מתברר כי תהליכים מרכזיים של השלטון – כגון תהליך הכנת תקציב המדינה בידי משרד האוצר – מתבצעים ללא רישום של פרוטוקולים וללא תיעוד של ישיבות העבודה ושל תהליך קבלת ההחלטות" (הדגשות שלי).


המסקנות

במהלך הניסיון הפשוט שלי להבין את החור בתקציב גיליתי, לא יותר מדי בהפתעה, שהנגישות לחומר הרלוונטי בעייתית מאוד. מבחינת האחוזים שמרכיבים את התקציב לא הגעתי למספר שלם, כולל. נראה שהאחוז הגבוה ביותר מהתקציב הולך לסעיף החזר חובות. לא שאת תקציב המדינה אני מבינה כרגע, אבל היי, לפחות נרשמה התקדמות.



פורסם גם ב J14
walter.h1900@gmail.com


יום חמישי, 10 בינואר 2013

הסעודה האחרונה: (חורף 2004)


 קטי יושבת איתנו, ואני שוב עם אותם רגשות, מוצדקים ככל  שיהיו, המבטים שלו חותכים אותי , לאט – לאט , צלבים קטנים, צלבים בינוניים. צלבים,  צלבים הוא חותך בעורי. הדם שלי נוזל בנחלים דקיקים, זרזיפים איטיים של מבוכה, לאורך הרגליים הגסות שלי וגבי המקומר, המצולק כבר מפגיעות ישנות. בעודי בוחנת אותה שוב, יפיפייה נשית אמיתית, ללא שום פגם, הניצוץ עוד צעיר בעיניים  הירוקות הגדולות האלו שלה, ניצוץ צעיר, ניצוץ מטורף של נעורים, אך לא תמים, שלא נטעה לרגע, אין כל תמימות בעיניים שלה. היא יודעת מה היא שווה, היא יודעת כמה היא מושכת, כמה היופי שלה משתק, יופי קטלני.

 היא הדיוויד דאן שלי, בלתי שבירה, לא ניתנת לפיצוח, לא ניתן לנצח אותה, הדרך היחידה בשבילי לצאת בחיים מכל העסק הזה, היא להרפות, לתת לה להשיג בדיוק את מה שהיא רוצה ולאחר מכן את הדבר הבא שבו תחשוק. אני הצד האחר, זאת שכל דקה מחיי, כל שבריר שנייה, כל רגע של קיום, נראה בברור על עיניי, על פניי, על גופי, זיכרונות מצולקים כמו  הרווחים בין חלק לחלק בתצרף.

 דמי ממשיך ונוזל, מרפד לאט את הסדינים הלבנים שלו, אני גוססת. הלב שלי  פועם לאט יותר,  כל נשימה נוקשה יותר, כל פעימה חזקה יותר, נראה כאילו בפעימה הבאה הלב ירסק את צלעותיי, ירסק את דרכו החוצה מתוכי, מעיף איתו החוצה חצץ, קרביים ואורז לבן. ימשיך לדמם עוד מעט על הסדינים שלו, ידמם וירעד, ואז יחדל, ואז יחדל וימות שם בין שניהם, בינו לבין קטי היפה, הלבנה, הרכה.

העיניים הירוקות הגדולות שלה רואות אותי, צוחקות עליי, מתנשאות מעליי, אוספות לתוך עיניה את כל הכאב שלי בנונשלנטיות צורבת. הייתי רוצה למצוא בה פגם , אפילו משהו מזערי, משהו שיראה שהיא אנושית, איזה סוד קטן מלוכלך. לתלות אותה מצולקת  וערומה על כל הקירות בעיר, כדי שכולם ייראו, כדי שכולם ירגישו קצת יותר טוב. אם לה,  לקטי, יש סודות מכוערים, אז כולם יכולים להחזיק מעמד, כולנו אנושיים והיא חלק מאיתנו, חלק מפשוטי העם.

 הדם שלי כבר נוזל עד אליה, צובע באדום ארגמני, כיין על עורה הצחור, נספג ברווח הקטן שנותר בינה לבינו. נראה שהדם שלי עושה לה טוב, מגביר את החשק המיני שלה, מעורר את החיה הטורפת שבה, טובלת בו אצבע אחת ומלקקת אותה בעונג, טובלת  אצבע שנייה בדמי ונותנת לו לטעום, הוא כבר יודע את הטעם המתוק והמשכר של דמי, הוא שותה ממנו  ליטרים בכל יום, לוחץ ישר על הלב, לוחץ בחוזקה ומוצץ עוד יותר.

 אני שוכבת שם, בקצה המיטה, מאובנת בתוך הרגשות האלו שלי. נוזלת, מתבוססת בדמי, קול צחוקם מהדהד, איני מסוגלת לזוז יותר, לא לדבר, לא להניד עפעף, הדם נקרש סביב עייני, אותו הדם שבכיתי,  הדם הקרוש, הקשה הזה ששומר על עיניי פקוחות, שלא אפספס חלילה שנייה מהרגע הזה. גם לכאוב כבר לא נותר בי רגש, הוא רוכן אליי מחייך, נותן לי שאיפה אחת אחרונה ושורפת מהסיגריה,  בינתיים קטי שוברת לי אצבע אחר אצבע, כבר שברה כף יד שלמה, מפצחת את עצמותיי ביעילות, אני לא מרגישה כלל בכאב, לא מרגישה דבר. שניהם חוגגים, הוא כבר לא זוכר שהיה שם פעם משהו אנושי, שהייתי פעם משהו אנושי, גם  היא כבר לא. משתה והם שיכורים שניהם מדמי, הם סועדים אותי בעליצות, כמו עורבים, כמו עורבים ואני הנבלה.

 אני עוד מסוגלת לשמוע את הדי המציצות, לחוש את הרטט הנגעל שלי הם שואבים אליהם את לשד עצמותיי. בתיאבון לך יקירי, בתיאבון גם לך נסיכה. עודני כאן, מתבוססת בדמי, קצת מרוסקת, קצת אחרת, אבל עדיין כאן. עוד כמה צלקות נוספו,  עוד זיכרונות לתצרף.


walter.h1900@gmail.com