קציצות אדומות טבעוניות

חומרים ל 25-30 קציצות

300 גרם (בערך 1/2 1 כוסות) עדשים כתומות, מושרות במים קרים לפחות 4 שעות
1 כוס קינואה אדומה
1/2 בצל, קצוץ גס
4-5 שיני שום
1/2 צרור פטרוזיליה, קצוץ גס
1/2 פלפל צ'ילי קצוץ
1-2 כפות שמן זית
מלח ים, פלפל שחור גרוס

שמן לטיגון

1) מבשלים את הקינואה האדומה: מטגנים מעט בשמן זית (אפשר לוותר על הטיגון), ממליחים ומוסיפים 2 כוסות מים רותחים. מכסים ומבשלים מעל להבה נמוכה 15-20 דקות עד שכל המים נספגים והקינואה מוכנה.

2) מסננים את העדשים המושרות ומעבירים למעבד מזון. מוסיפים את הבצל, השום, הפטרוזיליה, הצ'ילי והשמן, מתבלים במלח ובפלפל וטוחנים עד שמתקבלת עיסה לחה ואחידה.

3) מעבירים את תערובת העדשים לקערה, מוסיפים את הקינואה המבושלת ומערבבים היטב. טועמים ומתקנים תיבול (המטרה שהתערובת תרגיש טיפה מתובלת מדי).

4) מחממים שמן לטיגון רדוד במחבת רחבה (אפשר זית, אפשר שמן צמחי אחר), יוצרים קציצות ומטגנים משני הצדדים להשחמה.

אפשר להגיש עם מלפפון חמוץ, פרוסות עגבנייה, ממרחים לפי טעם.

מתוך הבלוג "טבעוניות נהנות יותר"

walter.h1900@gmail.com

סיכום שבועי של אירועי מחאה: 23-30.5.2013

אין כסף - אין עוני, ועוד כמה רעיונות נוספים

אני מפסיקה להאמין ב"עוני", מבחינתי הקיום שלו נראה רק ברעב (והרעב עצמו יכול להיות להמון דברים, רעב למזון, רעב ליוקרה, רעב לשלווה וכו') – גם הוא ניתן לפתרון כל כך ברור שאינני מבינה כיצד הוא אינו מיושם. אני מפסיקה להאמין במושג "עוני". אין עוני אם אין כסף. אנחנו מאמינים שקיים עוני כי אנחנו מאמינים שקיים בכלל כסף. זו מציאות שנראה שנועדה לשרת אחוז קטן מאוד מהאוכלוסייה, זו מציאות שמתוחזקת על ידי חלק גדול מדיי מהאנושות משום שאנחנו לא מסוגלים פשוט לא להאמין בכסף (ולא להאמין במסחר). בואו נחשוב על סוג אחר של כלכלה – כלכלת השפע. בואו נחשוב בראש ובראשונה על כמויות עצומות של עודפי מזון, ביגוד ותרופות (אולי באמצעות צמחי מרפא?) שהולכות לאיבוד ואינן מנוצלות, דבר שקורה באופן יומיומי. אנחנו מדברים על הכסף שמתועל למקומות לא נכונים ובאופן לא שוויוני שעלינו לדבר על מה שאנחנו צריכים לרכוש באמצעות כסף. עכשיו בשלב ב', אנחנו נצרוך מזון, תרופות וכו' מהתוצרת שלנו, ניצור לעצמנו כלים, נמחזר הכל – עירית רותם (אדמאמא), אמרה לי פעם שאין דבר כזה זבל – אלו חומרי גלם שאינם במקומם. ואצלנו, בבית היצירה באדמאמא היו הרבה יותר מדיי חומרי גלם שלא במקומם, היו לנו עודפים על גבי עודפים של חומרי גלם. אך אלו הם בגדר של מותרות יחסית. לפני שנעבור לשלב ב', ברצוני לדבר על הפסקה\ צמצום הייצור, באופן זמני, על מנת שירוכזו כל המשאבים הקיימים כרגע למטרת שינוע העודפים ממקום למקום בעולם, באופן האקולוגי ביותר שניתן (כלומר, לא מזהם, לא מקלקל, לא מכלה, לא מבזה ולא מבזבז) השאיפה היא בראש ובראשונה לתקן את עוולות חוסר השוויון. השלב הראשוני דורש התפרקות מהון כספי ומנשק, מכל דבר הרסני, השלב הראשוני דורש הסרת מוחלטת של שליטה, גם של מנהיגות שזו בעצם מילה "חיובית" לשליטה. אני מאמינה ששלב חלוקת העודפים באופן שווה ושווה לכל אדם, על פי צרכיו יספיק לאנושות לשנות דור, מבלי לייצר הרבה יותר מדיי, לפחות מבחינת המוצרים היבשים.

עכשיו ברור שאנחנו נתקעים מתישהו עם ערימות לא הגיוניות של זבל, אבל אנחנו לא נייצר יותר כזה. אנחנו כבר מבינים שהמזון שלנו לא חייב להגיע באריזות פלסטיק וניילון קטנטנות, אבל ממה שיש, תמיד אפשר למחזר וליצור ו"למחדש" (Recycle, Up-cycle). בחווה מרבית הדברים הם ממוחזרים וממוחדשים – הזולה שלנו כולה ממוצרים שנזרקו, שחודשו, שקיבלו תפקיד חדש בעולם. בימים האחרונים התחלתי לייצר לעצמי חוטים משקיות ניילון (שבלתי ניתנות למחזור משום שאין עוד לאן להוריד בערכו של החומר הזה) ומחוטים אלו אפשר ליצור המון דברים שימושים ויפים. העיקרון הבסיסי הוא דווקא לא לקנות חדש אלא להשתמש ולתקן, לשפץ ולחדש את מה שקיים במקום לתרום למעגל הבלתי נגמר של הייצור והצריכה. אנחנו יכולים ליצור לעצמנו כל מה שנצטרך (ולפעמים גם את רוב מה שנרצה) וכל יצירה שלנו תהיה ייחודית, חד פעמית (ולא חלק מפס ייצור), הנד-מייד (מעשה ידינו), אורגאנית ולא תגזול את כל המשאבים שהתעשייה ה"נורמטיבית" מכלה.

באופן הפשוט ביותר אני חוזרת לדבר על חמשת הממים של ג'בוטינסקי – אלו שהגדיר כחמשת צורכי היסוד שהמדינה מחוייבת לספק לכל אזרח (שהרי אם אינה מספקת זאת היא איננה מדינה ואין אנו מחוייבים להכיר בה כמדינה או בעצמנו כאזרחים במדינה בעלת גבולות כלשהם > אנחנו נשמות חופשיות בעולם) ובכל אופן, אולי, אמנם, כן מדובר בצרכי יסוד, אך בהיעדרה של מדינה [מצב שאני רואה בו רק לחיוב משום שזו האחרונה, לאחרונה רק לוקחת מאיתנו כסף, שאיננו מעוניינים\ מוכנים לספק לה, או בכלל איננו מעוניינים כלל לצרוך, במקרים מסויימים, כמו שלי – אזי כשלא יהיו מיסים (וגם לא אשלייה של סמלי סטאטוס צרכניים) סוף סוף, לא תהיה כל סיבה שבעולם לעבוד]:

מזון – כל אדם\ משפחה\ קהילה\ בולו* יכוליםות, רשאים וצריכים לייצר לעצמם את רוב המזון שלהםן. המושגים של ילדים ו בכלל אנשים רעבים הם אינם הגוניים בעליל. לא הגיוני שאיבדנו את האמונה ביכולות שלנו לברוא לעצמנו, מאחר שלא נצטרך עוד לעבוד כדי לשלם מיסים למדינה שאינה קיימת וגם ככה אינה מתפקדת (עובדה שיש אנשים רעבים), יהיה לנו הזמן ללמוד ולעבוד בחקלאות לעצמו ובשביל עצמנו, ולא לשם יצירת עודפים עצומים למכירה ולייצוא (מאחר שאין כסף שאנו צריכים להעביר, ואין גם מדינה עם גבולות שנדרש לייצא אל מחוצה לה, ובכל אופן – מהעודפים שכן יישארו, וסביר שיישארו, נוכל להשתמש בהם לשם כלכלת מתנות* שגם עליה ארחיב מעט יותר בהמשך).

מעון – עכשיו, מה הכוונה? האם בית פרטי? מה צריך לכלול בית פרטי? מטבח פרטי? סלון פרטי? פרטי? האדם הוא יצור חברתי, גם אם לא כל אחד חברותי ממש, ובהחלט יש לנו צורך בפרטיות, אך הצורך בפרטיות לא יותר מדיי מופרע בסלון או במטבח משותף. בא נחשוב על מבנה קהילתי, שבו יהיו חללים משותפים ובנוסף גם חללי "מגורים"\ או "חללי שינה" – יהיה מקום וזכותו של כל אדם למקום משלו, לפרטיות – גם אם פרטיות, זוגית, משפחתית וגם בתוך זו גם פרטיות אישית. ומלבד הצורך הזה – כל שאר החללים יהיו משותפים.

מרפא – ובכל קהילה, בזכות חלוקת העודפים מהשלב הראשוני תהיה כמות מספקת ל ציוד רפואי, בו בזמן נעבוד לצרוך את תרופותינו כצמחי מרפא, מהאדמה, וכן גם "יהיו מזונותיך תרופותיך" כמאמר הרמב"ם. עם הזמן החיים החדשים שלנו יהפכו לרפואה מונעת. אנחנו נחיה חיים בריאים יותר, שלמים יותר, מלחיצים פחות, מספקים יותר. רוב אם לא כל המחלות המודרניות שלנו יתפוגגו באמצעות חיים נקיים יותר, מזינים יותר, מזיקים פחות, קרובים וחומלים* יותר לטבע ולסביבה.

מלבוש – מלבוש שאינו מגיע מתוך הצורך לסמל סטאטוס הוא מלבוש שמגיע מתוך הגנה על הגוף ושמירה על חומו. לשם כך חלוקת העודפים תהיה מספקת. עד להתבלות החומר כבר נצליח למחזר לעצמנו בגדים נוספי, אם נידרש לכך שהרי נוכל להעביר ביגוד שאינו מתבלה (שהרי הוא תוצר של התעשייה המודרנית והצרכנות של מוצרים חד פעמיים, דוגמת טישרטים מתבלות המיוצרות בניצול במדינות עולם שלישי) מאבות לבנים, מאמהות לבנות ובכלל להעביר את מה שאנחנו לא צריכים הלאה משום שזבל של אדם אחד הוא אוצר לאחר.

מורה – לכל אדם הזכות ללמוד, הידע יעבור כמו המלבוש, הידע, ומה הוא בכלל הידע? על איזה סוג של ידע אנחנו מדברים? האם שוב כידע לשם סמלי סטאטוס (תארים אוניברסיטיים וכו'). על נושא החינוך, המסה "בולו, בולו"\ P.M. מציעה, פתרונות מעשיים ביותר: “חינוך החובה ולימוד בכפייה של האלפבית ייעלמו. בהתאם לאופיים יוכלו הבולואים (קהילות*) לייסד חדרי לימוד, שיוכלו ללמוד בו כל האיבואים (בני אדם) האוהבים ללמד, לכתוב, לקרוא ולחשב (הבולו יהיה מספיק גדול כדי להחזיק אפילו מספר קבוצות של תלמידים). ייתכן גם כי בולו זה או אחר יפתח תשוקה פדגוגית מיוחדת, וימשוך אליו תלמידים מבולואים אחרים המעוניינים ללמוד מקצועות מסוימים (במסגרת הסכם חליפין או "חינם"). אולי יהיו אפילו שכונות או ערים שיוכלו להקים בתי ספר משותפים. אם הבולואים שלהם יחיו בהסכמה ובהרמוניה עד כי כך. אך על כל פנים כל זה יהיה לחלוטין מרצון, ויהיה שונה ממקום למקום. לא יהיו תכניות לימודים רשמיות, ולא יהיו מערכת היררכית של בתי ספר, תנאי קבלה (סלקציה), ציונים, תעודות, תארים וכו'”.

באופן הרחב, כל אדם ילמד מאבותיו את הידע הנדרש הבסיסי, ידע מקצועי נוסף הוא ילמד מחונך שישמח ללמד, ומעבר לכך – אנחנו בעידן הידע וכל מסר שאנחנו מפיצים הוא סוג של ידע, אנתרופולוגי, היסטורי(?), רוחני וכו', כל דבר הופך להיות מעשי בידי ה"עושה". העולם פתוח לכולנו (מתוקף כך שאין מדינה ואין לה גבולות), הזמן ללמוד הוא חיים שלמים.

השלב השלישי: כלכלת מתנות - “בולו, בולו" מחליף את המושג מתנה במושג "בוני" - “... היא הצורה הפשוטה והיומיומית ביותר של החלפת מוצרים בין איבואים (בני אדם), בולואים* ואזורים. דברים רבים יעברו פשוט מיד ליד, ויהיה ניתן להשתמש בהם מבלי שיהיה צורך לשאול מי הבעלים שלהם [וברמה הזו, אשאל את השאלה של מה היא בעלות, ומה היא שייכות, ואולי הצדק הוא כבר לא להגיד על משהו "שלי" אלא שהוא ברגע זה "בשימושי", בין אם זה מוצר, רכוש עד למסרים ופניני חכמה, שאנחנו שליחיהם בעולם]. חוגים מקומיים וקשרים אישיים יביאו לכך שדבר לא "ילך לאיבוד" וש"מתנות" (בנסיבות אלה המושג עצמו הופך למיותר) תמיד יגיעו בחזרה בשלב כלשהו. היות שתהיה חשיבות רבה ליוקרה, לידידות וליחסים אישיים, ערכם של חפצים או של שירותים יהפוך ליחסי. גם כאשר מוצרי צריכה ניתנים במתנה, משתלם ליצור אותם."

* בולו – ע"פ הספר "בולו, בולו"\ P.M – מושג המקביל לשבט, כפר או קהילה. 

walter.h1900@gmail.com

זדייני עיר, עברתי לכפר* יומן פוסט-עירגדולה - יום א' 12.5.13

בינתיים לא יצאתי מהמושב כבר שלושה ימים, כנראה שלפני שבוע הייתי אומרת משהו יותר בסגנון של יצאתי מהעיר לפני כך וכך אבל פתאום, דווקא היום הרגשתי קצת את העיר קוראת לי שוב. אני אומרת לעצמי שכרגע זה השלב שאני צריכה לעבור, כרגע זה פחות הזמן בשבילי להפגנות. כמה צעקתי וצעקתי ונופפתי בשלטים והרגשתי שאין שומע במגדלים הריקים. אבל אתמול שוב חסמו את איילון, הרבה זמן שלא חסמו את איילון, זה כח אזרחי עצום שמתגבר וצריך להבין שביכולתו לעשות דברים הרבה יותר גדולים מרק לחסום את איילון. בכל מקרה קצת הרגשתי טעם של החמצה, איזו צביטה קטנה של געגוע, שלא הייתי שם, במקום שאני רגילה אליו.

אני כאן בשביל להתבשל לקראת השלב הבא, אני כאן ללמוד ולהבין גם מה הוא, אני כאן לפתח רעיונות חדשניים ומהפכניים, אני כאן בשביל לגדול ולגדל ולצמוח ולהצמיח, אני כאן. וכשאעזוב כאן ואחזור אולי לעיר, אני אביא איתי דברים אחרים, אני אעשה שינוי, ביחד אתכם, כי הרי ביחד – בכוחנו אפילו לחסום את איילון, אבל תחשבו על זה רגע, מה המטרה של זה? אנחנו רוצים לכבוש מחדש את המרחב הציבורי שלנו מהטייקונים ומהמדינה – זה לא יכול להיות משהו של כמה שעות, זה לא יכול להיות משהו ארעי, זה לא יכול להיות פסטיבל קייצי בר חלוף. אני ראה את זרעי המהפכה נובטים, ואני רואה עוד זרעים חדשים שצריכים להישתל, בכל מני מקומות, שוב בשדרות רוטשילד, באדניות בקניונים, סביב המגדלים, עליהם, בתוכם. אנחנו לא נציית, אנחנו נפר את הסדר שלהם, אנחנו נחיה על פי הסדר הטבעי, הראשוני, העתיק, הנצחי.

לא כתבתי כמעט לאחרונה, בערך מאז שעברתי לכאן וזה ממש לא מה שרציתי שיקרה, אני אטיל את האשמה אולי בעובדה שלא היה לי מחשב, אולי לא היה לי זמן, אני מניחה שלא היה לי כח ולא הייתה לי מוטיבציה וכל כך הרגשתי מבולבלת שלא ידעתי בכלל איך ומה לכתוב. אבל אתמול בערב, טיילנו קצת בשדות, בחושך, ופתאום הכל היה לי ברור – פקחתי עיניים גדולות וראיתי את הכל סביבי, ראיתי אור בתוך החושך הסמיך. דיי מהר מתרגלים לזה. וזה משהו סמלי כזה, האור בתוך החושך, אני מחזירה לעצמי תקווה ואהבה לחיים. אני מנסה להרחיק ממני את הכעס, אני מנסה להרחיק ממני את הפחד, אני מנסה להכיל את העולם סביבי ואת עצמי. אני זוכרת שיש לי מטרה גדולה יותר.

walter.h1900@gmail.com

סיכום שבועי 3-9.5.13

3.5.13

כסף אשכנזי - עוני מזרחי - הפגנה וקריאת שירת משוררים/ות מזרחים/יות

אמש בתל אביב התקבצו עשרות רבות של פעילים ופעילות להפגין על הדרה של משוררים ומשוררות מזרחיים משטרות הכסף החדשים עליהם החליטה ועדה שמינה בנק ישראל. את הארוע יזמה קואליציית ליבי במזרח בשיתוף קבוצת הלא נחמדים, המעברה וגרילה תרבות לאחרונה התפרסמה החלטת הוועדה מטעם בנק ישראל על בחירת דמויות שיתנוססו על שטרות הכסף החדשים. מתברר שכל הדמויות שנבחרו הן/ם של משוררות ומשוררים אשכנזים. כשנשאלו נציגי הוועדה מדוע לא כללו גם דמויות מזרחיות הם טענו כי אינם מכירים משוררות ומשוררים מזרחים. להתעלמות של נציגי הממסד מהתרבות המזרחית (או כל תרבות שאין לה שורשים באירופה) יש היסטוריה ארוכה. יתירה מכך, זהו מנגנון שנועד

לטאטא, להעלים ולדכא את התרבות המזרחית. במדינת ישראל פחות מ – 10% מהתקציב לתמיכה במוסדות תרבות מגיע לתרבות מזרחית. אנו רואים לנגד עיננו את תרבות יהודי ערב נכחדת. להדרת נציגות/י תרבות מזרחיות/ים משטרות הכסף יש גם משמעות סימבולית. הקהילות העניות בישראל נמצאות בפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית ובעיקר בקרב מזרחים/יות, ערבים/יות, יוצאות/י אתיופיה וחרדים. נציגי תרבות אשכנזים על שטרות הכסף מזכירים לנו את הבעלות על אותו כוח כלכלי של ההגמוניה בישראל, שנציגיה הם בעיקר אשכנזים. אנו דורשים/ות: ייצוג שוויוני של א/נשים מכל העדות והמגזרים בארץ בוועדות הממשלתיות והעירוניות המחליטות על חלוקת המשאבים, מתן פרסים, ועוד ועוד שינויים בקריטריונים המפלים של הועדות השונות. חלוקה שוויונית של משאבי המדינה בקרב כלל הקהילות התרבותיות, האתניות והלאומיות בישראל.

צילום: קלאודיה לוין

סילבן ותשובה בישלו לנו ספין..

(עוד שבועיים השר רוצה לקבל החלטה, בואו נראה להם שאנחנו לא אוכלים כל כך מהר את הספינים שלהם וייצוא הגז לא יעבור בשקט!)

==========================

"גידול משמעותי בהערכת רזרבות הגז והנפט במאגר הענק 'לוויתן'!" בישרו הכותרות אתמול (רביעי), שמסתירות מאחוריהן ספין ציני וקר שנועד להשתיק את ההתנגדויות לייצוא הגז.

בואו נראה מיהם השחקנים הראשיים מאחורי הספין הזה:

1. יצחק תשובה (השותף גם גם במאגר תמר המפיק גז, וגם במאגר לוויתן)

2. נובל אנרג'י האמריקאית (השותפה גם היא במאגר לוויתן, ורוצה לייצא את הגז הישראלי כי זו הזדמנות לעשות כסף קל וגדול)

3. סילבן שלום, שר האנרגיה

מהלך הספין:

תשובה ונובל אנרג'י ושותפיהם לגמרי במקרה מודיעים אתמול על גידול הערכות תפוקת הגז שיש במאגר לוויתן.

ממש במקרה, הצטרפות מקרים שכזו, יום אחד לאחר שסילבן הודיע שהכרעה על יצוא הגז תתקבל בתוך שבועיים - פתאום הם (תשובה והאמריקאים) שולחים הודעות לתקשורת על "הערכות" (בלבד) שיש עוד גז!

מה, הם לא ידעו את זה קודם?

ומה עושה החבר הטוב סילבן?

טופח על השכם של תשובה בפייסבוק!

(ראו תמונה)

אז בזמן שמבשלים לנו ספיני של הון-שלטון קלאסיים, שימו לב מה קרה במדינות אחרות בעולם, ניגריה ונורווגיה למשל...

"ניגריה נתנה לחברות הנפט להשתלט על נכסיה. כל הנפט שלה מיוצא, ואין לה אפילו בית זיקוק אחד, כשבעצם ברוב אזורי המדינה יש כיום מחסור בדלק. הם פשוט מכרו את ההון הטבעי שלהם החוצה.

גם הנורווגים מצאו הרבה נפט וגז, אבל בניגוד לניגרים, הם החליטו לנהל את התחום בעצמם, פיתחו תעשייה של שירותי קידוחים בים, וכיום הם המובילים בעולם בתחום הזה. הם גם השאירו במדינה את תקבולי המס, וגם יצרו תעשייה שלמה על בסיס הגז. אז מה אנחנו רוצים להיות, ניגריה או נורווגיה?"

את זה אמר לפני כשנה יו"ר המכון לתכנון כלכלי, יוסי הולנדר, בתגובה על המלצות ועדת צמח להתיר ייצוא של גז ישראלי.

"אני לא רואה איך דלק או נובל אנרג'י שומרות על האינטרס של המדינה. הן שומרות על האינטרסים של בעלי המניות. האינטרס של המדינה הוא להחליף את הנפט בגז וליצור תעשייה המבוססת על גז. חברות הגז לא מתחשבות באינטרס של המדינה כי הן חברות כלכליות, שרוצות ריבית זולה, ולא רוצות להיות כלואות במגבלות של המדינה", הוסיף הולנדר.

http://www.themarker.com/dynamo/1.1725763

החדשות הרעות הן, שהם (תשובה, נובל אנרג'י, סילבן וכל מי שקשור לעסקת ההון שלטון הזו שתשדוד אותנו) נחושים ולא מרפים והם יעשו הכל כדי שהגז יצא החוצה.

החדשות הטובות הן, שהמהלך הזה מראה שהם נלחצים מהמחאה הציבורית העזה בנושא ומנסים לקנות אותנו עם סטטוסים מתחנפים בפייסבוק שמדברים על חינוך, בריאות והשקעות בישראל.

כן כן, ספרו את זה לניגרים.

אנחנו כאן לא קונים ספינים, לא קונים גלולות הרדמה וממשיכים לומר בקול ברור וצלול:

לא לייצוא הגז!!!!!

שודדים אותנו.

בחייאת שתפו. יש לנו שבועיים לעצור את ההחלטה (עשינו את זה עם רקפת ודנקנר- אפשר גם עם הגז! ) 

ועוד בקשה- גשו לדף הפייסבוק של השר סילבן שלום ותכתבו לו מה אתם חושבים על ייצוא הגז. 

(ראו גם מיתוסים בנושא יצוא הגז - והאמת)

אור-לי ברלב, יוסי שאול ורונית | צדק חברתי חדר המצב

כ-400 איש ואישה התכנסו אתמול במרכז ת"א כדי לצעוק, די למעצרים פוליטיים, די לשחיטת בעלי חיים". 400 איש צעקו כי צדק הוא לאכול בלי שאף חיה תסבול, צדק וחמלה מתחילים בצלחת, אל לנו לעשות מה שלא היינו נותנים שיעשו לכלב/חתול/ילד שלנו. אנחנו מחשיבים עצמנו כאנשים טובים בעלי חמלה ומצפון אך לא מתנהגים כך. 

כך כותבת טל גלבוע אית מפעילות 269 שנעצרו לפני כשבועיים:

"ביום רביעי לפני שבוע וחצי התעוררתי לקול צלצול הפלאפון, על הקו היה אביו של בן זוגי, "המשטרה היתה אצלנו כרגע, מחפשים אתכם, הם בדרך אליכם". הספקתי להתקשר למעבידה שלי להודיע לה שכנראה לא הגיע לעבודה ואז דפיקות בדלת, דקה בדיוק מרגע השיחה ועד לרגע ההגעה. פתחתי את הדלת ולמולי שני יס"מניקים שמיד לקחו לנו את הפלאפונים מהיד, אין צו חיפוש על הדירה הזו אבל ניתן על זו שחשבו ששלנו נותנת לחפש או מחכה לצו חדש? מחכה. 

זה לקח 3 שעות, בזמן הזה ליווי צמוד בבית, אסור לדבר בפלאפונים, צורך להעיר את בנותיי לכח יס"מ בבית,גיליתי כי בן הזוג שלי ואחותי נעצרים יחד איתי והכל בגלל השתייכותי לתנועת 269life. בזמן הזה אף אחד לא הסכים להגיד לי מה הם עושים בבית שלי או מה הם מחפשים. קשה להעביר תחושת שלילת חירותך במילים, קשה להעביר באותיות איך בשניה אחת אתה הופך לשבוי בביתך שלך ע"י המדינה שלך. חודשיים חקירה ע"י צח"מ מרחב הירקון, מבצע "פרה קדושה" קוראים לו, אין גבול לציניות. חודשיים שהסתיימו בפשיטת כח משטרה עצום על בתיהם של 10 פעילים בו זמנית בשעה 6:30 בבוקר שעות של המתנה במרחב ירקון, חקירה, שחרור וכל זה על מיצג המזרקות של פעילי התנועה לפני כחודשיים. 

מיצג בו פעילים הניחו ראשי בעלי חיים מעונים וטבוחים על מזרקות, צבעו את המים באדום וריססו גרפיטי "קירות בתי המטבחיים הפכו שקופים" "free 269". המיצג עשה רעש תקשורתי חזק, חזק משאנו כחלק מהתנועה (לא מהפעילים המבצעים) חשבנו שיעשה, כותרות בכל המדיה האפשרית, כולל כל המדיה האינטרנטית ואייטמים טלויזיוניים. בואו נדבר שניה על המיצג, על החשדות- איומים, היזק למקרקעין, התעללות בבעלי חיים. האיומים קושרו לאקט מאיים על הציבור ואני שואלת ללא טיפת ציניות, במה ראש שונה מכל איבר אחר בגופותיהם של בעלי החיים? אם הפעילים היו משאירים לאפה עם שווארמה כנראה זה לא היה אקט מאיים אבל כשזה מעמת את האזרח הקטן למה התזונה שלו גורמת זה נחשב כבר אקט מאיים. היזק למקרקעין, כן אנחנו רואים מעצרים רבים על גרפיטי ברחבי ישראל, מה לא..? 

ואחרון חביב, ציני, טיפשי ומעורר גיחוך "התעללות בבעלי חיים", באמת חוקרי המשטרה לאחר חקירה מאומצת והבנת הלך התנועה באמת מאמינים שטבעונים ישחטו בעלי חיים? טיפ למשטרת ישראל, אנשים לא אוהבים להסתכל לאוכל שלהם בעיניים, ראש הוא לא "מוצר" נמכר. אבל רגע..אם ראש כרות זו ראייה מספיקה להעברת התיק לפרקליטות אז הגיע זמנה של המשטרה לבצע את אשר היא דורשת, קדימה! צבאו על בתי המטבחיים והמשחטות, נראה לי שתמצאו מיליוני ראיות להתעללות בבעלי חיים. מרדפים פוליטיים אנו מכירים מהעבר, מרדפים פוליטיים ישנם גם בישראל וכעת קפיצת מדרגה משמעותית מבחינת התנועה לזכויות בעלי החיים, זה הגיע גם לפתחנו. את שלל האירועים האלה ליוותה אתמול משמרת מחאה להזדהות עם עשרת העצורים, משמרת יפה, מרשימה ובעיקר מרגשת, המשמרת לוותה במיצג בשר אדם חזק ומטלטל, אנשים עצרו והזדעזעו, היתה אחת שאמרה "לא, זה נראה כמו עוף בסופר", כן גבירתי, זה נראה כמו, התחילי לעשות את הקשר, בסבל באמת כולם שווים, זה אינו סלוגן, זו המציאות. 269 הוא עגל שהומלט ברפת חלב, 269 עתיד להשחט בעוד חודש וקריאת התנועה היא חד משמעית, ישירה, נוקבת, הביאו לשחרורו של 269, כל אותם 269, מיליארדי הקורבנות ועיברו לטבעונות, היום, עכשיו."

|חובב, חדר המצב

צילום: עומר שליו

צילום: אלון שרף

צילום: אלון שרף

4.5.13

תמונה: רונית

חדשות 2. ניצולי שואה מספרים לשר הרווחה על מצוקתם. אבל הסיפור האמיתי הוא ההפרטה. כי הכסף קיים, הוא נמצא עבורם. אלא שהוא מפוזר בין עמותות שונות ומשונות. במקום שהמדינה תנהל את הכסף היא מעבירה אותו לגופים חיצוניים שגם להם יש מנגנון מסורבל ובעלי תפקידים בשכר. מי שרוצה דוגמא חיה למה הפרטה של שירותי רווחה היא פסולה - זו הדוגמא הבועטת ביותר. ומסתבר גם לא כל כך יעילה. וזה קורה גם בשירותים אחרים. אין אבא ואמא. למי הניצולים יתלוננו? לעמותה יש מנהלים שעושים "ככל יכולתם" והם הרי לא למטרת הרווח.... מול מי יפגינו? ממי יבקשו? זו המשמעות של התנערות המדינה מאחריותה. זו לא ססמא. אלא מציאות. העברת האחריות לידיים פרטיות. והידיים הללו ממש לא יעילות. כאשר הזמן אוזל, יש רק דבר שנכון לעשותו, ורק דבר אחד שמאיר כהן צריך לבצע. לפרק את העמותות הללו, להשתלט על נכסיהן ולהתחיל לנהל את הכספים ממקום אחד. תחת אחריות המדינה. הניצולים עלו הנה להקים מדינה, אף אחד לא סיפר להם שהמטרה הייתה להקים עמותות.

כך כותב שר הרווחה בעמוד הפייסבוק שלו:

"גופים רבים עושים למען הניצולים, ללא סינכרון בינהם וזה איננו מצב מתוקן". מאיר, בוא נקרא לילד בשמו. קוראים לזה הפרטה. ובשירותי רווחה זה פשוט לא עובד! קח אחריות גם על הכספים וגם על הניהול, כך שלניצולים תהיה כתובה אחת בלבד.

נוסיף, הסיפורים ששמענו הערב נכונים להרבה קשישים בישראל ולא רק ניצולים. העדר יכולת לממן טיפולי שיניים, לקנות תרופות, או מתנות לנכדים. אלא שבמקרה של הניצולים הכסף שם רק בידיים הלא נכונות. נקווה שיימצא מזור לכלל הקשישים בישראל.

|יוסי שאול, חדר המצב

יש כמה בעיות דחופות יותר מלמצוא משורר מזרחי שיופיע על שטרות כותב יהודה נוריאל בטור לפנים. קחו לידיים שטר של 50 שקל. זה בערך שכר עבודה ממוצע לשעה. כלומר אם אתה אשכנזי. אם אתה מזרחי- נאלצת להוסיף עוד איזה עבודה של 15-20 דקות, בכל שעה, כדי לקבל את ה-50 שקל האלה בדיוק. לא מאמינים? לא מאמינים שהפער הממוצע בהכנסה בין אשכנזי ומזרחי בישראל הוא 30 אחוז? באמת לא יאמן. גדול אפילו מפערי ההכנסה בין לבנים ושחורים בארה"ב- המקום הזה שבו היתה עבדות עד לא מזמן. 

לכו לבדוק את הייצוג בכל תחום משפיע בחיינו, מכותבי הטורים דרך הסגל האקדמי וכלה בצמרת המשק. לרוב איש לא בודק- כי כשלא בודקים, גם "אין בעיה". הממצאים יזעזעו אתכם. אבל הפער הנורא בייצוג הוא רק פני השטח לשסע העדתי כולו, לבושה הגדולה שהחברה הישראלית- מזרחים כאשכנזים- עדיין לא מוכנה להכיר בה. כי אם ניתן עוד איכשהו להסביר פער בין יהודי לערבי ("אופי המדינה"), ציוני וחרדי ("שוויון בנטל"), אפילו לעיתים גבר ואישה ("שירות קרבי"), איך נסביר אפליה בשכר בין לוי ללוין? אי אפשר. הכרה בדבר הזה חותרת בעצם תחת "כל ישראל חברים". 

המשורר והפעיל שלומי חתוכה כותב בדף הפייסבוק שלו: מותר לדבר על טבעונים וקורניבורים, דמוקרטים ודיקטטורים, נשים וגברים, ימנים ושמאלנים, וכמובן יהודים ופלסטינים - אבל מזרחים ואשכנזים? זאת כבר פלגנות!

אבל דווקא בשיח הזה אני מאמין, כי יש בו טבעונים, יש בו דמוקרטים ויש בו שמאל אמיתי וכר טבעי ליחסי שכנות נעדרי התנשאות, ו(יותר מהכל) יש בו נשים אדירות והוא שואף למהפכה אמיתית תרבותית וכלכלית. |אבי, חדר המצב

רמזי דקסה, נכה צה"ל דרוזי, חולה סכרת, שובת רעב מול משרד רה"מ בירושלים זה היום החמישי. הוא מוחה על יחס מפלה לבני העדה הדרוזית. הבית שבנה אינו מחובר לחשמל. "אני חי באיזור שהוא לא מורשה, הוא לא מאושר, הוא לא כלום" אומר רמזי לרפיק חלבי בסרטון. "אין לו היתר, אין לו תכנית מתאר. אז אתה לא יכול להוציא טופס 4 לקבל חשמל. אז תיראה איפה אני עומד פה, שובת רעב בשביל לקבל חשמל. לא אכפת להם, לא רואים אותנו ממטר. לידינו בנשר וביקנעם אנשים מסודרים ואנחנו כלום. לא מתייחסים אלינו". 

מה יקרה אם תמשיך לעמוד כאן ולא יתייחסו אליך? שואל אותו רפיק חלבי. " אני לא מתכונן להישאר ככה באדישות. או שאני אפרוץ בפנים, או שיעצרו אותי, או שיהרגו אותי. אחד משניהם. אני לא חוזר בי. עזוב זו השפלה" הוא משיב...

רמזי ישמח לביקורי הזדהות.

הנה סרטון הראיון עימו , הדקה הראשונה בערבית ואח"כ בעברית

כך כתב לי בפייסבוק כשפניתי אליו: אני רמזי דקסי המוחה בירושלים עקב זה שאני חי מזה שלוש שנים ללא חשמל ומים ללא כביש וכמוני יש יותר מ 700 בתים בדליה ועוספיה, שזה ישוב מוכר כתיירותי וכול העולם מגיע לבקר בו, לישוב הזה אין תכנית מתאר אין מפורטות מאז שנות השישים לכן אין תשתיות של חשמל ומים טלפון ביוב וכו" , היה לנו חוק שקראו לו חוק שחל ע"ש משה שחל שהייתה האפשרות להתחבר לחשמל ללא ט' 4 וכך אנשים נהנו והתחברו לחשמל לפחות והיום הפסיקו את החוק הזה והרבה בתים לא יכולים להתחבר לחשמל, אני ועוד המון אזרחיים ששרתנו את המדינה ונכי צה"ל ויתומי צה"ל וחיילים בסדיר ואלמנות צה"ל ואזרחיים רגילים חיים ללא כלום דבר בלתי נתפס ולא נסבל , בעצם מה עשינו ומה פשענו ? שלא יכולים לחיות בכבוד עם השירותים המינימליים כמו חשמל מים וכביש , לא יעלה על הדעת שבזמנינו 2013 אנחנו נחיה במצב הזה ,פניתי לכולם ולא הצלחתי לפתור את הבעיה לכן יצאתי למחאה לבד מול משרד ראש הממשלה עם כול הקושי הבריאותי ואני בתקווה שמישהו מהממשלה יתייחס אלי וישמע אותי.

|אבי, חדר המצב

גז מדמיע: בשבועות הקרובים צפויה הממשלה לאשר את מסקנות ועדת צמח, שמאפשרות ליצחק תשובה ולתאגידי הגז הבינלאומיים לייצא יותר מ-50% מהגז הטבעי השייך לנו, אזרחי ישראל. השקעת הגז בישראל הייתה יכולה לתרום לפיתוח מואץ של התעשייה כחול-לבן, להביא לחיסכון של מאות מיליארדי שקלים, להקל משמעותית את יוקר המחיה, להפחית את זיהום האוויר ולסיים את התלות הבעייתית שלנו במקורות גז של מדינות זרות. מי מתנגד לייצוא? שר האוצר לפיד, חברי הכנסת של "יש עתיד", כל האופוזיציה, המדענים של משרדי הממשלה, הארגונים החברתיים - ואפילו בנק ישראל. מי תומך? ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יצחק תשובה וכמה טייקוני גז שמפעילים צבא לוביסטים ממשרדיהם הממוזגים באנגליה ובאוסטרליה. מי ינצח בקרב על טובת האזרח הישראלי? (שישים ואחת)

תא מס' 1 - خَلِيّة رَقم ١, קבוצת פעילים מאיזור תל אביב, יצאו אתמול בערב לצלם את ההזנחה המתמשכת של תושבי דרום תל אביב. לא מדובר בעוד תמונות יפות, מדובר במציאות היומיומית של התושבים בשכונות הדרום הסובלים מהזנחה כללית של עיריית תל אביב אשר מנקה באדיקות את כל שאר העיר, רק לא את האיזור הזה, שתושביו משלמים מיסים כמו כולם ורוצים לחיות בכבוד כפי שמגיע גם להם.

הפעילים כותבים:
"ליד ערימות הזבל בשכונות שפירא ונווה-שאנן הופיעו אתמול בלילה (4/5) שלטי ”מנקים פה?”. במקור הציבה העירייה שלטים אלה (ללא סימן השאלה) במרכז ובצפון העיר בצעד יחצ”ני שהעיד על הניקיון והטיפוח כביכול של רחובות העיר. הפעילות/ים הציבו את השלטים במחאה על ההזנחה המתמשכת של שכונות דרום ת”א. בזמן שבצפון העיר מושקעים עשרות מיליונים בבנייה מיותרת על חוף הים, בדרום התושבים סובלים מפסולת ברחובות, מדרכות שבורות, וחוסר תאורה בלילות."

לאלבום המלא

מיטל | צדק חברתי - חדר המצב

כך כותבים בדף הפייסבוק שלהם אנשי א.סף - ארגון סיוע לפליטים:יהודי שנדקר בגלל שהוא יהודי זה "פיגוע": כאשר פליט מסודן נדקר רק בגלל מוצאו, זה אפילו לא ידיעה בעמוד האחורי. לא תשמעו גם שום גינוי מצד ראש הממשלה, חברי כנסת או דמויות ציבוריות. ההתקפות על מבקשי מקלט מסודן ומאריתריאה הפכו מזמן לדבר שבשגרה. וכל מי ששותק ועובר על כך לסדר היום מאפשר את הרצח הבא. בתמונות: שני מבקשי מקלט מסודן נדקרו כשהמתינו בבוקר יום שישי בתחנת אוטובוס באשקלון על ידי ישראלי, בלי כל התגרות מצידם. אחד מהם שוחרר לביתו, השני עדיין מאושפז בבית החולים.
|אבי, חדר המצב

הצטרפו לניוזלטר של J14

צדק חברתי - חדר המצב

Off Notes

walter.h1900@gmail.com