מנסה שוב ושוב לסכם שנה, ישנם סיכומי כמה חודשים, סיכומי חצי שנה, משהו במהלך כל העניינים נמעך לתוך בליל - כמו מלא מלא ניירות של קרמבו מעוכים אחד בתוך השני. כדור אלומיניום מושלג של אמוציות - אהבות, פחדים, כאב, יאוש, תקווה. אני לא מצליחה למפות את השנה הזאת, אני אפילו לא רוצה להיזכר. יש דברים שאני מזכירה לעצמי כל הזמן, בעיקר בדמות ניירת שאגרתי והשבוע זרקתי את רובה.
אז אני חוזרת בפוסטים ישנים מתחילת השנה, מאמצע השנה, מלא מלא מהחודשים האחרונים, יש ימים שאני כבר לא זוכרת, יש ימים שלמים שאני נוברת ברשת כדי למצוא מה קרה שם באותם המקומות - הטיימליין יספר לי כי הזיכרון שלי מתעתע בי (אבל גם על הטיימליין קשה לסמוך כי הוא החליט להעלים את החודשים שבין דצמבר 2011 - מאי 2012, מסיבותיו השמורות לו).
יכול להיות שזה עוד לא הזמן שלי לסכם כל כך מהר, כאילו כל רגע הכל מתחיל מחדש. גם הימים האחרונים הם התחלה חדשה. החלטתי ללכת בה בביטחון. אולי יהיה זה מבחינתי רק בעוד שמונה שנים - סיכום עשור. בכל מקרה אני זוכרת בהתקף של כלום שתלשתי דשא מהאי תנועה בקפלן, על החלק שקרוב לאבן גבירול ובכלל, כבר ראיתי בעיניים שלי בברור שאין שם דשא ומעולם לא היה כנראה. אבל זה מה שאני זוכרת.
כשהייתי בפיקניק לפני כמה ימים ביער המלאכים בקריית גת, זה היה אחד הימים האמוצינליים, כל האש הזאת והעשן הוכיחו שהניסיונות לדחוק זיכרונות גדולים עליי. על אף שלא ידעתי עוד כמה משברים, כלומר, אתגרים, העולם יזרוק עליי ככה לקראת סוף השנה. אני זוכרת שביער המלאכים מישהו אמר במעגל שיחה שעשיתי ככל האפשר להימנע ממנו, הוא אמר שמותר קצת ליפול ולהישבר, שספינת המחאה תעבור בדרך ותאסוף אותי אליה. על הספינה עוד לא עליתי, אבל מצאתי רפסודה בדמות מאזדה ירוקה.
היי שלום 2012 ותודה על הדגים.
(את התמונה צילמה ליאת בירון - אני ובוץ' הכלב הכי מתוק והכי אנרכיסט, בדרך ליער המלאכים, באותה רפסודה, עם חמישה אנשים ושלושה כלבים).
אז אני חוזרת בפוסטים ישנים מתחילת השנה, מאמצע השנה, מלא מלא מהחודשים האחרונים, יש ימים שאני כבר לא זוכרת, יש ימים שלמים שאני נוברת ברשת כדי למצוא מה קרה שם באותם המקומות - הטיימליין יספר לי כי הזיכרון שלי מתעתע בי (אבל גם על הטיימליין קשה לסמוך כי הוא החליט להעלים את החודשים שבין דצמבר 2011 - מאי 2012, מסיבותיו השמורות לו).
יכול להיות שזה עוד לא הזמן שלי לסכם כל כך מהר, כאילו כל רגע הכל מתחיל מחדש. גם הימים האחרונים הם התחלה חדשה. החלטתי ללכת בה בביטחון. אולי יהיה זה מבחינתי רק בעוד שמונה שנים - סיכום עשור. בכל מקרה אני זוכרת בהתקף של כלום שתלשתי דשא מהאי תנועה בקפלן, על החלק שקרוב לאבן גבירול ובכלל, כבר ראיתי בעיניים שלי בברור שאין שם דשא ומעולם לא היה כנראה. אבל זה מה שאני זוכרת.
כשהייתי בפיקניק לפני כמה ימים ביער המלאכים בקריית גת, זה היה אחד הימים האמוצינליים, כל האש הזאת והעשן הוכיחו שהניסיונות לדחוק זיכרונות גדולים עליי. על אף שלא ידעתי עוד כמה משברים, כלומר, אתגרים, העולם יזרוק עליי ככה לקראת סוף השנה. אני זוכרת שביער המלאכים מישהו אמר במעגל שיחה שעשיתי ככל האפשר להימנע ממנו, הוא אמר שמותר קצת ליפול ולהישבר, שספינת המחאה תעבור בדרך ותאסוף אותי אליה. על הספינה עוד לא עליתי, אבל מצאתי רפסודה בדמות מאזדה ירוקה.
היי שלום 2012 ותודה על הדגים.
(את התמונה צילמה ליאת בירון - אני ובוץ' הכלב הכי מתוק והכי אנרכיסט, בדרך ליער המלאכים, באותה רפסודה, עם חמישה אנשים ושלושה כלבים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה