זדייני עיר, עברתי לכפר* יומן פוסט-עירגדולה - יום א' 12.5.13

בינתיים לא יצאתי מהמושב כבר שלושה ימים, כנראה שלפני שבוע הייתי אומרת משהו יותר בסגנון של יצאתי מהעיר לפני כך וכך אבל פתאום, דווקא היום הרגשתי קצת את העיר קוראת לי שוב. אני אומרת לעצמי שכרגע זה השלב שאני צריכה לעבור, כרגע זה פחות הזמן בשבילי להפגנות. כמה צעקתי וצעקתי ונופפתי בשלטים והרגשתי שאין שומע במגדלים הריקים. אבל אתמול שוב חסמו את איילון, הרבה זמן שלא חסמו את איילון, זה כח אזרחי עצום שמתגבר וצריך להבין שביכולתו לעשות דברים הרבה יותר גדולים מרק לחסום את איילון. בכל מקרה קצת הרגשתי טעם של החמצה, איזו צביטה קטנה של געגוע, שלא הייתי שם, במקום שאני רגילה אליו.

אני כאן בשביל להתבשל לקראת השלב הבא, אני כאן ללמוד ולהבין גם מה הוא, אני כאן לפתח רעיונות חדשניים ומהפכניים, אני כאן בשביל לגדול ולגדל ולצמוח ולהצמיח, אני כאן. וכשאעזוב כאן ואחזור אולי לעיר, אני אביא איתי דברים אחרים, אני אעשה שינוי, ביחד אתכם, כי הרי ביחד – בכוחנו אפילו לחסום את איילון, אבל תחשבו על זה רגע, מה המטרה של זה? אנחנו רוצים לכבוש מחדש את המרחב הציבורי שלנו מהטייקונים ומהמדינה – זה לא יכול להיות משהו של כמה שעות, זה לא יכול להיות משהו ארעי, זה לא יכול להיות פסטיבל קייצי בר חלוף. אני ראה את זרעי המהפכה נובטים, ואני רואה עוד זרעים חדשים שצריכים להישתל, בכל מני מקומות, שוב בשדרות רוטשילד, באדניות בקניונים, סביב המגדלים, עליהם, בתוכם. אנחנו לא נציית, אנחנו נפר את הסדר שלהם, אנחנו נחיה על פי הסדר הטבעי, הראשוני, העתיק, הנצחי.

לא כתבתי כמעט לאחרונה, בערך מאז שעברתי לכאן וזה ממש לא מה שרציתי שיקרה, אני אטיל את האשמה אולי בעובדה שלא היה לי מחשב, אולי לא היה לי זמן, אני מניחה שלא היה לי כח ולא הייתה לי מוטיבציה וכל כך הרגשתי מבולבלת שלא ידעתי בכלל איך ומה לכתוב. אבל אתמול בערב, טיילנו קצת בשדות, בחושך, ופתאום הכל היה לי ברור – פקחתי עיניים גדולות וראיתי את הכל סביבי, ראיתי אור בתוך החושך הסמיך. דיי מהר מתרגלים לזה. וזה משהו סמלי כזה, האור בתוך החושך, אני מחזירה לעצמי תקווה ואהבה לחיים. אני מנסה להרחיק ממני את הכעס, אני מנסה להרחיק ממני את הפחד, אני מנסה להכיל את העולם סביבי ואת עצמי. אני זוכרת שיש לי מטרה גדולה יותר.

walter.h1900@gmail.com