התעוררות בחיפה 29-30.6.2012

משהו מעניין קורה בחיפה, שמועות מלחשות שהמחאה החוץ תל אביבית תתחיל כאן ואנחנו מתעוררים, לוקחים אחריות על העתיד שלנו, לוקחים אחריות על המחאה שלנו ועושים דברים גדולים. ביום שישי ה 29 ליוני, החזית החיפאית פתחה מאהל מחאה ברחבת הסינמטק במרכז הכרמל. בערך 11 חודשים מהפעם האחרונה שהייתי שם שהוקם המאהל החיפאי הראשון בעקבות ההוא ברוטשילד.

הקדימו את המאהל בשישי בבוקר, מחצלות הסברה בכל מני מקומות ברחבי העיר. באירוע הזה לא הייתי, הגעתי בצהריים אחרי העבודה, היו מעט אנשים, אבל איכותיים, שיחות של אחד על אחד, או על שתיים, שלוש. הקשבנו באמת אחד לשני – על צורות ארגוניות, על הון שלטון, על מה שבאמת מעניין את המחאה החיפאית – זה לא עניין חופש הביטוי והדמוקרטיה, נושאים חשובים מאוד שניכר כי הושתקו בעיר תל אביב, אנחנו לא מחפשים את חופש הביטוי כי לנו בדרך כלל לא מקשיבים. את המאהל שלנו לא הקמנו בכמויות כל כך גדולות כמו ברוטשילד מול הבימה, ההפגנות שלנו לא היו ספירת ראשים של עשרות אלפים ומעבר לכל – אולי לא עניינו אף אחד כי אצלנו לא היתה אלימות, לא הרימו עלינו ידיים, לא התלהמו כנגדנו, לא נשבר שום דבר, לא משנה מאיזה צד. אז אנחנו לא צועקים ספציפית כנגד חופש הביטוי וההשתקה – אנחנו צועקים כנגד מדיניות כלכלית מעוותת, כנגד "העבודה בעיניים", כנגד חוסר הברירה, חוסר יכולת הבחירה, כי כל ראש הוא אותו ראש. אנחנו מדברים כאן בהחלט על ארגונים מול עמותות, על כספים – מאין באים ולאן נעלמים, על ריכוזיות במשק – בהחלט על ריכוזיות במשק, הסימפטום הראשון והאחראי לוירוסים רבים אחרים ונוראיים של השילוב בין הון ושילטון.

הגעתי שוב בשישי בערב, אחרי ארוחת שישי עם משפחתי (לפעמים גם זה חשוב). 21:30 – ערב ג'אם מוזיקלי – גם את אווירת השמינית וודסטוק, העבירו בפלאייר מושקע ומסודר שמשתף פעילים ושאר אזרחים מתעניינים איפה המאבק יהיה בכל רגע נתון, ובנוסף, מאחורי לוח האירועים – מתנוסס מונחון כלכלי חברתי – "כדי שלא יעבדו עליך". המונחות מסביר בקצרה על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים: "תקציב המדינה", "חוק ההסדרים", "מדינת רווחה", "כלכלת רווחה", "מיסים עקיפים", "מיסים ישירים" ו"הפרטה".

 אז חזרתי כאמור לרחבת הסינמטק, הצעירים נגנו בגיטרה ושרו שירים עבריים, בעיקר את "ילדי הירח" של שלמה יידוב שהפך לסמל והולבש מתישהו גם על החולצה הכחולה עם השרוך האדום. המבוגרים האחראים גילו מעט פאסימיות בעיקר דובר על כך ש"לא רצינו שזה יראה כמו וודסטוק". זה היה רחוק מוודסטוק, על אף שאין לי שום התנגדות לוודסטוק – דור וודסטוק כמסתמן הוא עוד ביטוי שהפך כל כך שגור ושחוק שאיבד את עצמו לדעת ועובר תופעה כואבת של זילות: וודסטוק, צדק חברתי, איכות הסביבה, אמנות, אהבה.

שבת 30.6.2012:

עופר ברקן מתקשר לאסוף אותי מבית הוריי. מצלמה יש, טלפון יש, מטענים וכו', רק קרם הגנה שכחתי – כמה סיבובים בחיפה, לאסוף אנשים, להידחק בין ציוד במה, טלפונים והשאיפה לצעוק "איזה כייף שסוף סוף הגיע היום הזה". אנחנו נוסעים לים, חוף הסטודנטים. איתנו עוד קבוצה דיי מרשימה של פעילים. בחוף לא נותנים לחלק פלאיירים, ועופר ברקן מנסה להסביר לפקחים של החוף שזה בסדר ושכל האירועים שלנו אושרו מול העיריה ושבסך הכל, כל שאיפתנו היתה להרים שידור נוסף של ההצגה מאמש, "דירה להשכיר – הסיפור האמיתי" – אותה הצגה שחושפת בנימה מבודחת יותר את העוולות של שוק הנדל"ן – את היחס לסטודנטים שמתקשים לעמוד בשכר הדירה, יחס למעוטי יכולת בכלל, גזענות קשה וכמובן המנצחת הגדולה על כל העוולות הללו ורבות אחרות – החזירות הקפיטליסטית הגדולה.

את ההצגה סיימנו בתהלוכה קצרה שהשתדלה להיות רועשת ודומיננטית אך מתחשבת בציבור – עדיין מרגישה את אותה הזילות של אלו המעקמים את האף על "העם דורש צדק חברתי", מה לעשות, דרושות הגדרות בסיסיות מחדש של מהו צדק חברתי? ובכלל מהי דרישה או מה הוא עם? עליתי על סלע גבוה, מעליי עופר ברקן על שלט גבוה מצלמים את האירוע הבא – מיצג הכתובת האנושית ה 99%, השאיפה הייתה שהכתובת תגיד "אנחנו ה 99%", אבל שוב חיפה היא לא תל אביב, חיפה היא חיפה ועל כמה שקשה לעורר את האנשים המשתזפים בשבת בים, בערב יגיעו להצטרף אלינו בתהלוכה הגדולה.

אנחנו חוזרים לאחר מכן למרכז הכרמל, לרחבת הסינמטק. אני מוצאת שאין שום מקור חשמל זמין להטעין את הטלפון, המצלמה, בטח שלא לסקר בצילומים ובטח של שידור ישיר כמו שמאוד קיוויתי.

בשעה 18:00 פלוס – מינוס – פלוס, התחלנו את מפגש הפעילים הראשון של פורום צפוני.

הנשים המבוגרות עוד יוצאות ונכנסות מפתח הסינמטק, כמה עצרו לידינו כשאינן מבינות כלל מה אנחנו עושים ומה בכלל אנחנו רוצים כי אנחנו חיים במדינה נהדרת, וכשמגיעים לנושאים שיוצרים הסכמה עימן הן טוענות ש"ככה זה" וש"אין מה לעשות". לא הצלחתי להישאר לאורך כל הדיון הזה, אולי יום אחד הן יצטרפו אלינו, כשזה יגיע אליהן ויתפוצץ להן בפנים האדישות והסקפטיות שלהן.

פורום צפוני העלה כמה שאלות מרכזיות:

סדר עדיפויות צפוני מול סדר עדיפויות ארצי. יש דיבור שחוזר על עצמו על כך שהמחאה לא תהיה רק תל אביבית, זה דיון מעט שחוק על פריפריה מול תל אביב ועל מה היתרונות של תל אביב עלינו אך מעבר לכך וחשוב מכך – מה היתרונות של פריפריה על המרכז – למי המחאה חיפאית, הצפונית נוגעת? למה היא נוגעת? מדובר פה על יישור קו עם המחאה המרוכזת בתל אביב, חלילה לא תחרות. זו נקודה שמעלה פה לסדר יום את שאלת תיאום אירועי המאבק, הפגנות, צעדות, מאהלים וכו'. ברור מהסתכלות זריזה בלוח אירועים ב 14J, שיש אינפלציה מטורפת של אירועים. כל יום קם עוד אירוע חדש, שמקדש את עצמו וחשוב בפני עצמו אך בחוסר תיאום קקפוני מעט כמו זה, אין בעצם כבוד לאירוע שתוכנן יותר מחודש מראש. הדבר קרה גם במקרה של האירוע בחיפה, שהיה האירוע המרכזי שתוכנן לאותו סופ"ש, עד שקמו עוד שתי הפגנות\ צעדות בתל אביב, עוד אחת בירושלים ואפילו בעפולה – שוב, כל ארוע מסיבתו שלו, אך בחוסר תיאום לאירועים הנוספים שתוכננו.

את שאר הפרוטוקול של פורום צפוני אשתדל להעביר בפוסט נפרד.

שעת ערב, אני ויתיר שדה מנהלים דיון על המקום שלנו מול התקשורת האלטרנטיבית, על זו הממסדית הפסקנו לדבר בתוכניות גדולות, רק גישושים בעיתונים מקומיים, דבר חשוב אך לא הכי חשוב. ההנגשה שלנו היא כרגע לקהל של פעילי המחאה, רק שיראו קודם כל את הפעילות שלנו ושיפיצו אותה בין חבריהם – גם בחיפה יש אירועי מחאה, גם בחיפה מתכננים להקים "בית עם", גם בחיפה, אי שם בעיר התחתית, ישנם אירועי שירה.

אז אני ויתיר שדה לוקחים את מסקנות הפורום ועשר דקות שיחה של פורום תקשורת ומתחילים לשדר שידור חי מהתהלוכה הגדולה מהסינמטק אל גן האם. אני מקדימה, עם הטלפון, יתיר איתי. יש מלא יס"מניקים, הם עושים את עבודתם נאמנה, חוסמים לנו את הכביש, מגבים את הצעדה – כנראה שכן אפשר אחרת. אני פוגשת בצעדה הרבה פרצופים מוכרים ומלא חדשים, את גיא שמיר ממאבק האבות, את אליס גולדמן – מכל מאבק שידה משגת אליו, את תנועת אופ"ק מהאוניברסיטה, את האדון שפגשנו אתמול בצהריים שבתחילה זלזל במאהל שלנו, את ההוא שפגשתי בשכונת הדר כמה ימים קודם לכן. יש המון עצמה, המון מוטיבציה ואמביציה, יש כאן אנשים יקרים מחויבים כל כך, מדברים על כך ויודעים לדבר על כך.

אנחנו מגיעים לגן האם. 21:30 – "בית משפט ציבורי". שם כבר יש לנו חשמל זמין ואפשרות לעשות משהו תקשורתי גם. המשפט הציבורי מעלה את השאלה "מי אשם בהגדלת הפערים הכלכליים?". על דוכן הנאשמים מתייצבים השלטון, ממשלות ישראל ב 40 השנים האחרונות באשמת הגדלת הפערים והרס מדינת הרווחה. המשפט ארך כחצי שעה, טיפה יותר. את מסקנותיו? תשפטו בעצמכם. ציבור ה"מושבעים" בגן האם הכריזו פה אחד כנגד השלטון ב 40 השנים האחרונות – אשמים.