ישיבת חינוך במאהל ארלוזורוב

ישיבת החינוך שנפתחה ביום רביעי במאהל ארלוזורוב בן השבוע, מביאה קצת מהאמונה שמשהו יקרה שם במשרדי הממשלה. הכותרת של הפעילות היא "העם יוצר צדק חברתי". המטרה היא להשתמש בכלים החברתיים שלמדנו השנה ובשנים קודמות, לקחת את העוצמות של השטח ולהפנות אותן אל הממשלה – "יחד נביא לתיקון אמיתי בחינוך".

יחד – נביא לתיקון בחינוך!

חיזוק האמון והעצמאות של מנהלי ומורי בתי הספר תוך הצבת חינוך חדשני כמטרה – כמקובל במערכות החינוך המובילות בעולם.

מימון מלא (חינוך חינם), שקלי, שקוף ושוויוני (דיפרנציאלי) ישירות לבתי הספר בכפוף להקמת מועצות ניהול בית ספריות, בראשות המנהל\ת, כמקובל בעולם.

קביעת כללים ארציים לרישוי והעסקת מורים שיבטיחו את מעמדם, איכותם ואת עצמאות בתי הספר לנהל את כוח האדם בתחומו.

הקמת רשות חינוך לאומית (בלתי תלויה) שתקבע אסטרטגיה ארוכת טווח ויעדי ליבה תוך צמצום הסטנדרטים החונקים את החינוך (בגרויות, מבחנים ומדידות).

אמיר נוטע, מאיגוד בתי החינוך מסביר שבדרך שבה החינוך מנוהל כרגע היא מהמרכז החוצה. מישהו במרכז מחליט החלטות בנוגע לאוכלוסיה שאין לו קשר אליה – זה הטבע של ארגון, זו הדרך של ארגון לשמר את עצמו ולחזק את עצמו בשעה שהוא כבר לא יכול לראות את כל הפרטים שבו – התלמידים. קשה להסתגל לשינויים והמערכת מתקשה להתמודד עם הצרכים של הילד. הצרכים הינם בתי ספר שמותאמים לקהילות שבהם הם ממוקמים, שיהיו יותר סמכויות לשוליים מלמרכז, בתי ספר מסוגים שונים: לא הגיוני שלכל הילדים במערכת החינוך מתאים בדיוק אותו חינוך. מדובר על סוגים שונים של בתי ספר, פלורליזם בחינוך לכולם – לא רק למי שיש לו כסף.

איגוד בתי החינוך הינו איגוד של בתי ספר אלטרנטיביים (דמוקרטיים, אנתרופוסופיים וכו'). אין אג'נדה מסוימת של האיגוד. השאיפה היא לסלול את הדרך לבתי הספר האלטרנטיביים, שלא יפריעו להם לקום וליצור מצב שתהיה אפשרות להקים כאלו בתי ספר במימון המדינה וללא הפרעה.

יש תזכורת גם להתנגדויות לדבר – בראשונה, התנגדות של הציבור – יכול להיות מצב שבו ישנן יותר מדי סמכויות של הקהילה, עם פיקוח מאוד מינימאלי של מה מותר ומה אסור. לדוגמא, מועלה הנושא של החינוך התורני – שקיימת נגדו הטענה שהוא לא מלמד שום דבר שימושי.

בנוסף ישנה גם התנגדות לא גלויה – שבשם הצדק החברתי והשוויון – מעדיפים להוריד את כולם במקום להעלות את כולם. מדובר בעצם בהתנהגות של ארגון שמנסה לשמר את עצמו.

משרד החינוך הוא ספק של שרותי חינוך. אנחנו משלמים למשרד החינוך על כל ילד שבמסגרתו 3,000 ₪, בעצם כמו שמשלמים בבית ספר "חברותא" (בית ספר ברמה גבוהה מאוד כשהטענה נגדו היא התשלום שבהתאם לרמה הלימודית), כמו שמשלמים בעצם ברוב גני הילדים – את זה בעצם לא מגלים לנו – על התלמידים במערכת החינוך משלמים אותו הדבר והתלמידים ב"חברותא" מקבלים יותר.

העניין המרכזי כאן הוא ההפרטה במערכות הציבוריות – משרד החינוך בעצם לוקח פרוייקט מרים בשבילו מכרז, המורים הם עובדי קבלן – ללא תנאים שוויוניים, ללא קביעות וביטחון כלכלי (למשל כמו תכנית היל"ה). יוצא שמשרד החינו הוא גם הרשות המחוקקת, גם המבצעת וגם שופטת – אין הפרדת רשויות.

אורן יהיה שלום מ"חינוך ישראלי" דיבר על ניסיונו בהקמת גני ילדים ובתי ספר לילדים בשכונות.

מסביר כי משרד החינוך מוציא המון כספים על רפורמות שאינן באמת רפורמות, אלא שינויים קוסמטיים – מדובר בסכומי עתק והוא מוסיף "הפיל צועד לכיוון הלא נכון". תנועת "חינוך ישראלי" מתקיימת מתרומות, היא תנועה שמריצה קמפיין להשפיע בממשלה, כ"נאמני חינוך" בתוך המפלגות.

הטענה הבסיסית ברורה מאוד – משהו במערכת החינוך לא בסדר. כל מה שמסביב אלו סימפטומים לכך שמשהו לא בסדר. אלו סימפטומים למערכת ארכאית שהוקמה בשנות ה 50 באופן ריכוזי שמייצג את המנטאליות של המאה ה 19. מנטאליות של עידן המהפכה התעשייתית שהייתה צריכה להכשיר ילד ליעוד, לתפקיד ספציפי. זה לא המצב של היום – רוב מערכות החינוך בעולם המערבי עשו את הרפורמה למאה העשרים ואחת – הולנד, קנדה, שוודיה, פינלנד וכו'. צריך לאמץ רפורמות כאלה כדי שלא ניכשל כולנו כחברה בעקבות מערכת החינוך הכושלת.