אלפיים
שנות אוננות,
אלפיים
שנות תקווה,
בכמה רגעים
נשפך הייאוש.
אלפיים
שנות אוננות,
קוראים לנו
דור של מאוננים,
פי.סי, מק
בוק איי מאק, טאבלט
איי פד,
איי פוד, איי פון, סמארטפון.
קוראים לנו
דור של מאוננים,
תקועים בלי
שום מודעות לסביבה,
בלי שום
מודעות לעולם.
במשך
אלפיים שנה,
אתם המאוננים
על תקווה,
מטביעים
אותנו בזרעים מתים של חוסר,
של חוסר
אהבה, של האין סיפוק האין סופי,
אוטופיות
קפיטליסטיות של האינדבידואל.
אתם.
אתם אלו
שכלאו אותנו בחדרים קטנים,
בקוביות
אפרוריות, מוארות בפלורסנט
לבן, חולה,
חיוור.
אז אנחנו
מקלידים בקשות חברות,
בקשות
לאבולוציה של מהפכה.
לא נישאר
עוד סגורים.
המחשב
התכווץ, זהו, התפתחנו,
אנחנו לא
שלו – הוא לחלוטין שלנו,
אנחנו
לוקחים אותו איתנו ויוצאים החוצה.
אלפיים
שנות אוננות,
נולדנו
לייאוש, שפכתם את כל התקווה לפנינו.
אנחנו דור
שלם שנולד לייאוש –
מודעות
חברתית עצומה, אבל מה כבר אפשר לעשות?
אפשר
לעשות.
לנשום
עמוק.
לא
ייקחו לנו
את
התקווה.
walter.h1900@gmail.com
יפה.
השבמחק