"אבל אמא,"
"בלי
אבל" אמה של טסה בת החמש מעבירה את ראשה בתוך הסוודר האדום, "יד... עוד
יד".
כשהייתה טסה לבושה המשיכה אמה בהתארגנות נחפזת, דוחפת עוד כמה דברים
לתיק הקטן של טסה. "קדימה טסה, סבתא מחכה לך".
וטסה,
שעסוקה הייתה בלהתגרד התלוננה על הסוודר האדום, העבה שנכפה עליה.
"את
הולכת לסבתא, טסי" ו"סבתא אוהבת לראות אותך עם הסוודר שהיא סרגה לך".
הקטנה
רטנה עוד כמה רגעים לעומתה, בשעה שהאם המשיכה בהתרוצצויות שלה אנה ואנה.
"הנה"
הצביעה אמא ישר אל הסמטא. "פה ישר ואתה מגיעה לכביש משם... את יודעת איך
להגיע, כן?"
טסה
הנהנה ואמה יצאה לדרך, היא עוד נשארה כמה רגעים מתבוננת אל תוך הסמטא ויצאה לדרך.
והנה
היא מדלגת בין גרמי מדרגות אחוריים, מרפסות כביסה ופחי זבל גדולים, טוב היא לא
דילגה, היא בעיקר הלכה והתגרדה.
במעלה
הסמטא, ג'ק מתווכח במרפסת עם לקוח, או סוחר, או מעביד, או עובד, ודאי שלטסה זה לא
שינה דבר, היא הלכה בסמטא הזו עם הסוודר האדום ושורקת לעצמה, כדי לא לפחד. אז ג'ק
שומע את השריקות ומתבונן רגע למטה. מכבה את הסיגריה על המעקה של המרפסת ונעלם
במהירות בתוך הדירה. הוא מיהר לדירה של אמו, היא לא זקנה כל כך, אבל לא יכולה
להתנגד לו. הוא השתחרר מהכלא לפני מספר ימים והחליט שהוא מתגורר אצלה, היא מצידו
יכולה להתפגר, עדיף שכך. הוא חשב בדיוק עכשיו, בהחלט עדיף שכך.
אז טסה
עוד עושה כמה פניות ימינה, אחת שתיים, שמאלה, אחת ישרה, ועוד אחת ימינה. הנה ברחה
מאיזה שיכור, הנה ברחה מקבצנית זועמת, בכניסה לרחוב היא המתינה בשקט, ניסתה למצוא
איך להימלט מקרב יריות בין שתי כנופיות אויבות. אז היא פנתה עוד פעם שמאלה, עקפה
את כל הרחוב כשמעדה ונפלה על רגלו של נרקומן רדום, בוכה ומדממת מסריטה בסנטרה, היא
המשיכה עוד מעט, והנה תוק – תוק – תוק, היא דופקת בדלת."סבתא?"
היא קוראת לה בקול דקיק, עוד מעט מייבבת.
בפנים
ג'ק, מכפתר עד הסוף את כפתורי שמלתה של הסבתא, מסדר את הצווארון, מתבונן בעצמו
במראה. שלולית הדם כבר הגיעה לרגליו, הוא לא שם לב שהגופה בארון החלה לדלוף לכיוון
הלא נכון. אז הוא מנגב את נעליו הכבדות, מורח את טביעות רגליו המגואלות בדם על
הרצפה. עוד צלצול בדלת, עוד קריאה דקיקה, "סבתא!" הוא מכבה את הסיגריה שנותרה
במאפרה והפכה בינתיים לפס אפר מעשן. והולך לפתוח לה את הדלת.
סיפור קשה.
השבמחק